105

אלא קיום הרצון העליון. לא חשוב לדידו אשר יארע לו, לדידו חשוב רק ביצוע הרצון העליון. לפיכך מוכן הוא לכך שהוא עצמו יהיה בסוף ורחוק מן המשכן, ובלבד לקיים את הרצון העליון ע"י קירוב בני ישראל לאלקות.

ג) "מחנה דן", קבלת עול, מהוה קיום ויסוד לכל העבודה, ובכללה - להשגה, כרגל וכיסוד שעליהם עומד כל הבנין והם המחזיקים את הראש.

ז+ ההוראה מן לעבודת ה' - היא:

גם זה שלומד תורה ומקיים מצוות במדה הנעלית ביותר עד כדי כך שהוא עמד בקירוב מקום למשכן ולארון - הרי אם מתכוין הוא לטובתו הוא (אף כשהמדובר בטובתו הרוחנית) וחסרה לו ההתמסרות לעשיית טובה ליהודי אחר - כיון שפגום בו הענין של "ואהבת לרעך כמוך"5, יסוד כל התורה, עלול הוא לאבד את ה"מה" שבנפשו"'.

רק זה שמתמסר בחרוף נפש לאהבת ישראל - הוא הבטוח בעצמו שהוא יהיה שלם והוא המחזיר את האבידות הרוחניות ליהודי שני.

האמור ביחס

ח. המעלה אליה מגיעים ע"י "עבודת" קבלת-עול ומסירת-נפש לאהבת ישראל - כלולה בפ' ברכה, בברכת שבט נפתלי שהיה בסופו של מחנה דן עצמו: "ים ודרום ירשה""'.

המלים "ים ודרום ירשה" מבטאות שלש דרגות, בכיוון של מלמטה

למעלה. "ים'; נאמר בגמרא": "שכינה במערב". פירוש הדברים: למרות

שרוח מערבית היא אחת מארבע הרוחות וגם היא מוגבלת בגדר של מקום כשאר הרוחות - יש, בכל זאת, בצד מערב גילויזיתר של השכינה.

"ודרום": ב"לקוטי תורה" נאמר שבדרום שורר תוקף חום השמש. ביחס לשמש נאמר**: "שמש [ומגן] - הוי' [אלקים]", וזו בחינה נעלית יותר מ"ים"!:. "ים" מסמל את הכח האלקי כפי שהוא שוכן ומוגדר בגדר זמן ומקום (לכן בא הביטו שכעה במערב)<, ואילו ב"דרום" גילוי שמש הוי', "היה הוה ויהיה כאחד"'?, הנעלה מבחינת זמן ומקום.

"ירשה": ההבדל בין ירושה לבין מכירה ומתנה הוא:

במכירה צריך הלוקח לתת כסף. לפיכך תלוי גודל ושווי החפץ שהמוכר נותן - בשווי הכסף שנותן הקונה.

גם במתנה, אותה נותן הנותן למקבל חנם, נאמר*: "אי לאו דעביד ליה נייחא לנפשי' - לא הוה יהיב ליה