95

₪ לקוטי בהן ישבו ולמדו תורה, שכן, כאמור, הישיבות הן יסוד קיומו של עם ישראל.

ד. גלות מצרים היתה הגלות הקשה ביותר מכל הגלויות, אף מן הגלות הנוכחית, מכמה סיבות:

א) גלות מצרים היתה לפני מתן תורה. אם כי גם אז למדו תורה, כפי שמובן ממאמרי רז"ל רבים, ובכללם מאמר זה עצמו של "מימיהן של אבותינו לא פרשה ישיבה מהם", אבל מאחר שהתורה שלמדו היה בכוחם העצמי - הרי ככל שתהיה נעלית הדרגה אליה מסוגל הנברא להגיע - אין זה אלא עד שורש הנבראים ולא למעלה מזה*.

ב) גלות מצרים היתה הגלות הראשונה של ישראל, ולכן היה קשה מאד לסבול אותה. כפי שרואים באחד שאירע לו אסון ר"ל לראשונה - קשה לו מאד לסבול אותו, ואילו כשנשנה אסון זה ר"ל אין זה כה קשה, לפי שכבר "התרגל" אליו.

ג) במצרים היו כל ישראל יחד. בגלויות הבאות "צדקה עשה הקב"ה בישראל שפזרן לבין האומות". כשיהודים נמצאים במקומות שונים הרי כשמענים יהודים במקום אחד - ניתן ליהודים במקום אחר להשיב רוח, וגם לעזור ליהודים הנמצאים במצב הקשה. לעומת זאת במצרים היו כל ישראל במקום אחד ותחת ממשלה אחת.

ויכגש

ד) מצרים היתה ארץ קשה מאד, שאפילו עבדז לא היה מסוגל לברוח משם, וכאן היו צריכים לצאת ממצרים ששים רבוא איש לבד מנשים וטף.

ה. כבר דובר פעמים רבות שאין התורה ח"ו ספר היסטוריה, אלא שכל ענין וסיפור, ואפילו כל אות שבתורה, מהווים הוראה לכל זמן ולכל מקום.

כלפי כך ההוראה מגלות מצרים: שם, במצרים, היה המצב קשה בהרבה משל עתה ובכל ואת לא ערכו חישובים אלא למדו תורה. יתר על כן: לא זו בלבד שלא ערכו חישובי המצב הקשה של הגלות, אלא שאף לא ערכו חישובים לאיזו דרגה מגיעה התורה, אם לשורש הנבראים, או למעלה מזה. ומעתה - בימינו כשהגלות נוחה בהרבה מאז, ולימוד התורה נעלה בהרבה מאז - ודאי שאין לערוך חישובים, ויש צורך בישיבות.

וו הוא הדבר ביחס להחזקת ישיבות: יש מי שטוען שעתה מצבו דחוק - דוחק מוח ודוחק כיס - ורק כשיאכל, ישתה ויישן כל צרכו, וירווח לו בכיסו, יתן לישיבה, ואף יבצע