90

כך גם בגלות הנוכחית: למרות שכל העבודה בזמן גלות היא ענין של חלום - בכל זאת, הרי - אדרבה - משום דבר זה עצמו, שהיא באופן של חלום, ישנה אפשרות להגיע לדרגה נעלית יותר, ע"י דילוג, ע"י תוספת אור תורה ומצוות המסלק את שינת הגלות ומביא לידי "כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות"ל', בביאת משיח צדקנו במהרה בימינו.

(משיחת חג הגאולה, י"ט כסלו, תשי"ז)

ח. הענין האמור - שדוקא ע"'י הגלות אפשרית עליה גדולה יותר - רמוז גם בפרשת השבוע, בטעם לכך שאפרים נקרא בשם זה - "כי הפרני אלקים בארץ עניי". דוקא ע"י "ארץ עניי" בא "הפרני" (= הפרה אותי), תוספת אור ביוסף עצמו.

חשיבותו של יוסף כשלעצמו היא רמה מאד, וכפי שמוסבר בתורת חיים', ובמקומות אחרים, הטעם לכך שיוסף נענש על אשר הכין "כלים" בדרך הטבע, למרות שאף יעקב עשה כן"?, משום שדרגתו של יעקב היתה בתוך סדר ההשתלשלות, וחשש, לכן, "שמא יגרום החטא"\:, ולפיכך היה זקוק לעשיית "כלים" בטבע, ואילו

יוסף צדיק עליון, לא היה צריך, לפי דרגתו, לחשוש משום ענין, ולא היה צריך להזדקק לטבע.

כן נאמר שם - בקשר לפסוק "ויכר יוסף את אחיו והם לא הכירוהו" - הטעם לכך שהשבטים, וכן האבות, היו רועי צאן, מרוחקים מן העולם, כדי שהעולם לא יפריע להם.

ואילו יוסף היה בדרגה כזו שהיה מסוגל להיות בתוך העולם, שליט במצרים, אשר "בלעדיך לא ירים איש" גו', ואין מקרא יוצא מידי פשוטו - שכל מצרי שרצה לחגור כלי נשק היה חייב לשאול על כך את פיו של יוסף, ויחד עם כך שהיה עוסק בזאת היה שרוי, בה בשעה, בתכלית הדבקות באלקות.

עֶם כל זאת הגיע הוא לידי "הפרני" - אך ורק באמצעות "בארץ עניי".

ט. הסיפור האמור בקשר ליוסף משמש הוראה לכל ישראל - שענין ירידת הנשמה לגוף בעולם הזה, בכלל, ובמיוחד בזמן הגלות - אינו בכוונה לענות ח'"ו, כי אם יש בדבר יתרון גדול.

תכלית< השתלשלות העולמות אינה בגלל העולמות העליונים, הואיל והיא להם ירידה מאור פניו ית', כי התכלית היא העולם הזה התחתון דוקא, כיון שבו מתבטא כוח עצמותו ית'.

בעולם הזה עצמו - הרי לפני גלות