69

00 לקוטי ד. במדרשי, על הפסוק "ויהי לי שור וחמור, צאן, ועבד ושפחה" - נאמר: "חמור - זה מלך המשיח, שנאמר*: עני ורוכב על חמור".

ביאת המשיח תלויה - בעבודת ה"בירורים"5. כלומר: על ידי כך שכל ישראל "מברר" ומזכך את גופו, נפשו הבהמית, וחלקו בעולם ומנצל אותם לקדושה - הרי הוא "ממשיך" את הגילויים שלעתיד.

וזה מובנו של הקשר בין הפסוקים "עם לבן גרתי" - "ויהי לי שור וחמור": משום שלגבי יעקב היו הדברים הגשמיים בבחינת "גירות" ושימשו "כלים" ודירה לאלקות ("גרתי") - היה הוא מצדו מוכן לקבלת פני המשיח, "וחמור - זה מלך המשיח"".

ולכן שלח מלאכים לעשו - להודיע אשר ה"בירורים" המוטלים עליו (על יעקב) בוצעו, והריהו מוכן לקבלת פני המשיח - מתוך הנחה שגם עשו הנו במצב שלאחר הבירור* ושגם מצדו אפשרית הגאולה.

באה תשובת המלאכים: "באנו אל אחיך - אל עשו". כלומר: נשלחנו על ידך ל"אחיך", במחשבה שהוא כמוך, מוכן לגאולה, אבל באנו אל "עשו", - הוא שרוי עדיין במצב של קודם הבירור, ולכן אין הגאולה אפשרית עדיין.

וישלח

ה. התורה והוראותיה הן נצחיות, לכל בן ישראל, בכל זמן ובכל מקום.

וזו ההוראה הנובעת מכל האמור:

על יהודי לדעת שגם אם מבחינת הסביבה, מבחינת העולם, לא ראוי עדיין שתבוא הגאולה, כי לא הושלם בירורם - הרי הוא מצד עצמו חייב להכין את עצמו ואת עניניו "צאן ועבד ושפחה", לגאולה השלמה.

וההכנה היא - "עם לבן גרתי" - הידיעה הברורה אשר כל העולם הזה ומלואו אינם אלא בדרגת "גרתי", "גר אנכי בארץ"3.

כל החיים של "ימי שנותינו בהם שבעים שנה ואם בגבורות - שמונים שנה""'. "והיו ימיו מאה ועשרים שנה""', - הנם בבחינת "גרתי", ואז אין הגשמיות מהוה הפרעה לרוחניות, וגם בא שפע גשמי, "שור וחמור, צאן ועבד ושפחה" כמשמעם.

וכשהאדם מכין את עצמו ואת עניניו שלו לגאולה - הרי הוא משפיע גם על העולם כולו, שכן העולם שקול:', ובפעולה טובה אחת אפשר להכריע את העולם לכף זכות ולהביא את הגאולה,

וכפסק הרמב"ם'': "ישראל שעושים תשובה - מיד נגאלים" ואדמו"ר הזקן מוסיף "תיכף ומיד". זאת אומרת,