68

שיחה א

לקוטי שיחות פרשת וישלח וי"ט כסלו א. על הפסוק: "עם לבן גרתי" - למטה היא "קונה" כדבר נוסף מוסיף רש"י "ותרי"ג מצות שמרתי", = לעצמותה), הגשמיות - עשה "סכות", כי אותיות "גרתי" הן "תרי"ג"'. דברי = דירת עראי.

רש"י אלו טעונים הבהרה: א) כיצד, בכל זאת, משתלב פירושה הפשוט של המלה "גרתי" - שהוא במובן של גרות - עִם הדרשה של תרי"ג? ב) לשם מה היה על יעקב להודיע לעשו על שמירתו את תרי"ג המצוות? ג) היכן טמונה כאן ההוראה (תורה = הוראה) לתקופתנו?

- "ְעם לבן גרתי" - כל עניני "לבן הארמי", החפצים הגשמיים של העולם הזה, שור וחמור, צאן ועבד ושפחה, - כולם היו לגבי יעקב בבחינת "גירות", זרים היו לו, אין אלו מענינו של יעקב אבינו.

לדידו - רק הנשמה והתורה והמצוות "ביתיים" לו וקרובים אליו.

משמעות זו צפונה גם בפסוק אחר בפרשת השבוע: "יבן לו בית, ולמקנהו עשה סכות":. לו - לעצמותו, הנשמה וענינה, בנה והכין דירת קבע, ול"מקנהו" - כל הקנוי לו ונוסף על עצמותו מבחוץ (כי הנשמה כשלעצמה, וביחוד בהיותה למעלה איננה זקוקה ואין לה שום שייכות לכך, רק בבואה

כך יובן הקשר בין פירושה הפשוט של המלה "גרתי" לדרשתו של רש"י, שכן רק מתוך הזרות לגשמיות העולם - מתאפשרת שמירה מדוקדקת של תרי"ג המצות, מבלי שתבל ומלואה יפריעו לכך.

ג. יתר על כן:

כאשר הגשמיות נחשבת לגבי האדם בבחינת "גירות" - הרי לא רק שאין היא מפריעה לעניני הרוחניות, אלא שהרוחניות, אף נותנת את השפעתה בגשמיות, עד כדי כך שהגשמיות עצמה הופכת לרוחניות וקדושה.

זו גם המשמעות בסיום הפסוק: "ויהי לי שור וחמור, צאן ועבד ושפחה". - הדברים הגשמיים עלו לדרגת "לי" הם נחשבו כשייכים לעצמותו של יעקב וענינו העיקרי.