63

ז. בפרשת השבוע מסופר, כיצד יהודי אחד ויחיד הלך לארץ זרה. בהגיעו לשם לא היה לו דבר, הוא חשב שיהיה לו רכוש, ואילו בסופו של דבר נוכח שאין לו כלום, "כי במקלי עברתי את הירדן". למרות זאת, צעד בלב קל ובטחון"', כי בטח בה'.

בבואו לחרן ראה שאין לו שם על מי לסמוך, וגם לא על קרובים. אפילו דודו, לבן, רימה אותו, אבל את בטחונו בה' לא איבד ח"ו.

משום כך, הרי למרות שהדבר לקח שנים רבות ועמל גדול - "ביום אכלני חורב וקרח בלילה" - אבל לאחר עבודה בבטחון, בסופו של דבר, נטל אתו רכוש רב, עושר גדול, והעיקר - מטתו היתה שלמה: כל צאצאיו היו כפי הראוי, שלמים.

לאברהם היה בן טוב - יצחק, אך היה לו גם בן נוסף, ישמעאל. ליצחק היה בן טוב - יעקב, אך היה לו גם בן נוסף, עשו. למרות ששניהם - אברהם ויצחק - גידלו את ילדיהם בארץישראל, ולא בגלות, היה יכול, בכל זאת לקרות שיהיו להם ילדים כישמעאל ועשו. לעומתם - יעקב,

שהוא ובניו היו בגלות, מבלי שיהיה לו על מי להשען, וכדבריו: "מאין יבוא עזרי"!! - "יאמר נא ישראל", ישראל סבא?', יעקב.

הוא עבד קשה ובו בזמן היה עליו לדאוג שהילדים, הבנים והבנות. - שנים עשר בנים בין עם זר שלם - לא יקלטו את אורח החיים של חרן, ושהם, אדרבה, יספגו לתוכם את התורה אותה קיבל הוא, האב בן המאה ומעלה, מאבותיו ואבות אבותיו שם ועבר5', והביאה אל הארץ החדשה מן העבר השני של הירדן, ויעקב השיג את הכל. דוקא ע"י כך הגיע אל: "ויפרוץ האיש מאד מאד"י', הוא היה לעשיר דגול כפשוטו בגשמיות, והיתה זו עשירות מוצלחת באמת, שם היתה לו עשירות גדולה יותר - מטתו היתה שלמה, הוא הוציא מן הגלות את כל בניו ובנותיו שלימים.

ח. הנמשל וההשתקפות של כל האמור ביחד אלינו בזמננו = ברורים.

וביחס למצב הכללי של היהודים ושל החינוך במיוחד:

אנו רואים שכל ההבטחות וכו' הם אפס. "עזרי מעם ה'". אנו אין לנו להשען אלא על אבינו שבשמים5, שהקשר שלנו אליו הוא אך ורק ע"י תורה ומצוות.