62

6 לקוטי לחם" ואדרבה: הן מקלקלות, כמוסבר בהרחבה במקומות רבים'.

בשעה שיעקב הלך לחרן - ידע היטב לאן הוא הולך. הוא ידע שיהיה עליו לעבוד בבית לבן הארמי, כן ידע גם שאפילו בדרך מצויות כבר חיות רעות וכו'. לפיכך נטל אבנים והקיף בהן את ראשו, שלא תהיה גישה לראש. על הראש להיות מוגן, ובטרדות הדרך או בעבודת לבן - כלומר, בהכנות לפרנסה ובפרנסה - יעמול רק בידיו.

וזו גם הוראה לכל אחד, שעליו לדאוג שראשו יהיה מוגן, וכשהראש יהיה כפי הראוי יהיו הידים והרגלים ממילא כפי הצורך. עיסוק הפרנסה יהיה על-פי השלחן-ערוך, הידים תעסוקנה במדה שרק שמאל דוחה ואילו ימין מקרבת, והרגלים תהיינה רצות לדבר מצוה.

ה. במה הקיף יעקב וגדר את עצמו מן העולם כך שהעולם לא יוכל להשפיע עליו? - רק באבנים! לא בשכל, ולא ברגש, כי אם ב"אבנים", בסוג הדומם, שאין בו כל רוח חיים, ואפילו לא נפש הצומחת - באלו קשר יעקב את עצמו.

היוצא אל העולם ורוצה שלא יושפע ממנו צריך תחלה להתקשר בקבלת עול מלכות שמים שלימה*, "אבנים".

שכל ורגש אינם מספיקים לכך, ועליו לחוש עצמו כאבן דומם, "אם לא שויתי ודוממתי"? "ונפשי כעפר לכל תהיה""\.

הדומם אינו מסוגל להזיז עצמו ממקומו, עד שמישהו יקחהו ויעבירהו למקום אחר. גם הוא צריך להרגיש עצמו כדומם - עבד פשוט - שהקב"ה נושאו ממקום למקום, ועליו לתת לשאת אותו לשם השלמת הכוונה והשליחות שהקב"ה הטיל עליו.

ו שכר הדבר הוא, כבסיום הפרשה, "והאבן הזאת אשר שמתי מצבה יהיה בית אלקים". לא כסף ולא זהב, כי אם אבנים פשוטות, ויתרה מזו - לא אבני עיר, מבית מאוכלס, כי אם אבנים שיעקב מצאן באם הדרך - הן נעשו לבית אלקים. ע"י מה? = ע"י כך שהקיף את עצמו באבנים, ומתוך כך שהתקשר אל הקב"ה בנדר - והרי ענין הנדר הוא כשהרצון והתבונה והרגש אינם מחייבים עשיית דבר פלוני ורק הנדר מאלץ אותו - ע"י כך הגיע לתכלית העליה, וחפציו הפשוטים ביותר נעשו לבית אלקים.

וזז הוראה ומוסר השכל לכל, ובמיוחד לעומדים לבנות בית בישראל, חתן וכלה, שלא רק הסידור והחומש הנמצאים בבית הם קדושים, כי אם גם - להבדיל - המזלג והכף שבבית צריכים להיות קדושים, ע"י מה? - ע"י כך שההתחלה היא "ויפגע