57

10 לקוטי שהשייכות שביניהם מצטמצמת בשויון המספרי, אלא קיימת שייכות בעצם ענינם.

כי כל עיקר ההתהוות - שעלדידי עשרה מאמרות - היתה עלדידי התורה ובשביל התורה, כמאמר* "בראשית - בשביל התורה שנקראת ראשית", וכל עוד לא הגיע יום הששי, ששי בסיון, יום מתן-תורה - היו "שמים וארץ מתמוטטים"*" ורק בבוא יום מתן-תורה - אז "ארץ וגו' ושקטה"'?, הוענק הקיום לבריאה.

ומשום כך משתווים הם במספרם, כי קיימת ביניהם השייכות ההדדית מעצם ענינם, שהרי מציאות "עשרה מאמרות" היא בשביל עשרת הדברות, ומטרת מציאותם היא להאיר את הנבראים שנוצרו בעשרה מאמרות, ע"י השראת עניני עשרת הדברות בהם.

כח. מתוך שיהודי כורך את עשרה המאמרות בעשרת הדברות, היינו: מאיר אור תורה בבריאה, מושפע עליו שפע מרובה בגשמיות וברוחניות, ככתוב?* אם בחקותי תלכו גו' ונתתי גשמיכם בעתם וגו' - כל הברכות המנויות בפרשה זו.

ומשום שההשפעות באות כתוצאה מהמשכת עשרת הדברות בעשרה המאמרות - גם עליהן לבוא לידי ביטוי במספר של עשרה.

תולדות

וזהו: יעקב נתברך בעשר ברכות כנגד עשרה מאמרות.

כט. לפי"זה אפשר להסביר את הנאמר בזהר, ששאלו את ר' אלעזר: משום מה ברכות יעקב לא נתקיימו וברכות עשו נתקיימו? והשיב: יעקב נטל לעילא, עשו נטל לתתא.

ונבין זאת, עלדפי הכתוב* צדקתו עומדת לעד. הצדקה והחסד והמצוות בכללן שענינם עבודת הבירורים המוטלת עלינו כיום, הריהם עומדים לעד. קיומם נוסך אור עליון בעולם האצילות, אלא שהוא "כמונח בקופסה" - כאבנים טובות ומרגליות המונחות בתיבה - התגלותו תהיה לעתיד - עומדת לעד.

בהיות והברכות באות כתוצאה מקיום המצוות, כאמור, הרי כשם שגילוי האור הבא באמצעות המצוות,

הנו בהעלם, לעת עתה, "כמונח בקופסה" - כך הברכות הנן עתה בהעלם.

אבל לעתיד-לבוא, ממשיך הזהר, יטול יעקב גם לתתא, "יתאביד עשו מכולא ויעקב יטול לעילא ותתא, עלמא. דין ועלמא דאתי". והדבר מתאים לאמור: כשם שהתגלות האור הבאה עלדידי המצוות, תתבטא לעתיד גם בגשמיות - שהרי זה המיוחד בלעתיד-לבוא: הגשמיות לא תסתיר על האור כי אם להיפך - כן גם הברכות: יתאביד עשו מעלמא תתאה,