56

כנ"ל. מתרוממים לדרגה נעלית יותר, כפי שהרבי מבאר במאמר* שהכוונה היא להפוך את השטות "דלעומת-זה" לשטות ד"קדושה" עלזידי הפיכת השטות דלעומת-זה מתרוממים לדרגה נעלית מזו שעל-ידי עבודה שעל-דפי טעם ודעת, כי מתעלים לדרגת קדושה עילאית יותר משכל של קדושה*.

(משיחת י"ג שבט, תשי"א)

כה. לגבי הכתוב "ויתן לך" נאמר במדרש, שיעקב נתברך בעשר ברכות כנגד עשרה מאמרות שבהם נברא העולם.

כשהתורה משתמש בביטוי "כנגד", ברור שהענינים משתווים לא רק במספר אלא יש להם גם נגיעה ישירה זה לזה, וכתוצאה מנגיעה זו באה ההשתוות במספרם.

רק משום שאורח השגתנו בדבר השכלה הוא מן המאוחר אל המוקדם, מן ה"מסובב" (תוצאה) אל הסיבה (גורם) ומן הקל אל הכבד - לכן כדי להגיע להכרה, שהענינים בעצמותם (הסיבה והמוקדם) נוגעים זה אל זה - הרי זה עלדידי שאנו רואים, שהם (המסובב והמאוחר) משתווים במספרם - מן הקל אל הכבד.

לשם הבנת הקשר העצמותי שבין הענינים, יש צורך בהכרת מהות הענין, אך ההשתוות המספרית נראית

תולדות שיחות -

לעיני כל ואין צורך בהתבוננות במהות ואיכות הענינים כדי להיווכח בכך. די רק בספירה קלה ומיד נראה הדמיון שבמספר שני הענינים.

ועלדידי הדמיון במספר הנראה לעין - מתברר לנו שהדבר הוא כתוצאה מנגיעה עצמית של הענינים.

כו. דוגמא: ידוע שרמ"ח מצותעשה הן כנגד רמ"ח אברים* ושס"ה לא"תעשה כנגד שס"ה גידים. אין מובנו של דבר שהשייכות ההדדית מתבטאת במספר הדומה בלבד, אלא שהענינים עצמם תלויים זה בזה. תרי"ג המצוות הן אברי הנפש שע"י נמשכת החיות באברי הגוף.

וכפי המבואר* בכתוב "תמים תהיה עם הו" אלקיך"* - שעלדי התמימות והשלימות בתרי"ג המצוות מתהווה התמימות באברי-הנפש ודרכם נוצרת גם התמימות בתרי"ג אברי הגוף, בקבלם מתוך כך את חיותם

וחיזוקם. ומשום שכל אבר מקבל השראתו ממצוה מסוימת - יש הכרח גם

בהשתוות המספרית שביניהם.

כז. כן הדבר גם בענין "עשרה עשרה הכף בשקל הקודש"", שבקשר אליו נאמר שעשרה המאמרות הם כנגד עשרת הדברות*. אין כוונת הדברים