47

ורק שה' הוא אדון העולם. כי אם אברהם הקריא את הידיעה שמציאות העולם עצמו נוצרה "מאמיתת המצאו"*, אלקות, - אין עוד מלבדו.

והנהגתו זו של אברהם, שהורישה לבנו ליצחק, הכשירה את הקרקע ל"תולדות יצחק" - תורה, מצוות ומעשים טובים, ול"תולדות" כפשוטו - שצאצאיו קיימים ונצבים לעולם, ועוד נופל בידם.

כשהאדם מתבונן במצבו: הוא נמצא בעולם שמעשיו קשים ורעים והרשעים גוברים בו<, הוא נתון בהעלמות והסתרים שונים, כשמעניניו עצמו נאלץ הוא להקדיש את רוב יומו לעניני עולם"הזה העומדים למכשול רב לעניני קדושה, כתוקף גבורתו של עוג לגבי תינוק בן שמונה, ואף יותר ממנה, וגרועים מהם ההעלמות והסתרים שמחוצה לו. כן בנוגע מצבו של כלל ישראל הרי - "אתם המעט מכל העמים"'?.

ובשעה שהוא עוסק בעניני קדושה, ומה גם שעורך "משתה גדול", וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך?, מופיעים כאלה המפחידים אותו באמרם שהוא עלול להכחד ולהיות אין ואפס.

הדברים לכל בן

עלולה, איפוא, להציק לו המחשבה: מהיכן ישאב כוח לקיום תורה, מצוות ומעשים טובים? הללו נדרשים, הרי, ממנו לא ביום"הכפורים בתפלת נעילה בלבד, כי אם בכל השנה, וכיצד יעמוד מול ההעלמות וההסתרים?

באה ההוראה: "מעשה אבות סימן (ונתינת כוח) לבנים". אברהם הוליד את יצחק. מחצבתו מאברהם אבינו, אביהם של כל ישראל, שלא נרתע מפני העולם כולו והכריז "אדל עולם", העולם הוא אלקות - אין עוד מלבדו, וכתוצאה מכך - הוליד את יצחק, לפי שני המובנים הנ"ל.

כך גם כל יהודי, בכל זמן ובכל מקום, אין לו להבהל כלל מהבוטחים בכחם ועוצם ידם כו', הוא מתקשר עם הקב"ה בבחינה שלמעלה מטעם ודעת, ומבטא זאת גם לגבי יומין דחול ועובדין דחול - ימי החול ומעשי החול - ואת הגשמיות הוא מכשיר לאלקות, "תולדות יצחק" במשמעות הרוחנית, ועלדידי כך נגרמים "תולדות יצחק" כפשוטם של דברים, שיוצאי חלציו של יצחק מנצחים את כל הלוחמים נגד ה' ותורתו, וכמלחמת עוג בשעתה. ודבר זה מהוה הקדמה והכנה לכיבוש ארץ ישראל - ארץ הקדושה - עלדידי

משיח צדקנו במהרה בימינו אמן. (משיחת ש"פ חיי שרה, תשי"ט)

ח. נאמר* שלעתיד לבוא ייאמר על יצחק: "כי אתה אבינו"<, הדבר