34

כך מקבלים גם החוחים חיות. בשעה שרבקה נעשתה בת שלש שנים ויום אחד - ראויה לביאה, להנשא ליצחק - הרגיש אברהם מיד בדבר. התפתחות זו היוותה את הצידוק והביסוס להתקשרותה בקדושה והוצאתה מבין החוחים, ומיד אמר אברהם לאליעזר: "אל ארצי ואל מולדתי תלך ולקחת אשה לבני ליצחק". אילו לא היתה קפיצת הדרך, היתה רבקה נשארת בבית לבן ובתואל זמן מיותר. לפיכך לא היתה אפשרית תחילת ההוצאה מבין החוחים - על"ידי שליחת אלעזר - טרם מלאו לרבקה שלש שנים ויום אחד, ומשום כך היתה אחר"כך קפיצת הדרך, כדי שלא תשאר שם זמן מיותר.

כשהגיע אליעזר לארם נהרים הבין, שלבן ובתואל יבקשו לאפשר לרבקה להישאר ביניהם משך זמן (וכמו שדרשו באמת: "תשב הנערה אתנו ימים או עשור"). ואמר להם מיד "היוםץ - עליכם לדעת שלפנינו ענין התלוי ברגעים, כל רגע יקר הוא, וההוכחה לכך - היום יצאתי והיום באתי.

זו ההוראה הגלויה הנלמדת מסיפור-תורה זה לנו ולדורות, היא: "מעשה אבות סימן לבנים"?'. כשם שכדי שרבקה לא תישאר בבית בתואל רגע מיותר היתה קפיצת הדרך, כן הדבר סימן לבנים: אין להתיאש וליפול ברוח מחמת חושך הגלות,

7) רמב"ן בראשית יב. ו: "אמרו כל מה שאירע

לאבות סימן לבנים" (ובתנחומא לך ט: "סימן מסר לו הקב"ה לאברהם כל מה שאירע לך אירע לבניך").

חיי שרה שיחות 41

משום שהקב"ה ימהר את הגאולה, כדי לא להשאר רגע מיותר בגלות.

מצרים היא שורש כל הגלויות. וכשם שבגלות מצרים היה "בעצם היום יצאו וגו" וכמאמר המכילתא*י לא עיכבן המקום כהרף עין, כך גם - כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות 9 - בגלות הנוכחית. יש רק להשלים את "הפכים הקטנים", וכשיושלמו אלה - תהיה במהרה בימינו הגאולה השלימה עלזידי משיח צדקנו.

(משיחת ש"פ חיי שרה תשי"ג)

ח. על הפרשה ואברהם זקן, אומרים רז"ל!?: "יפה שיחתן של עבדי בתי אבות מתורתן של בנים", שהרי כמה גופי תורה נלמדים מיתור אות וכדומה, כלומר: "תורתן של בנים" נאמרה בקיצור וברמז, שהרי זה ההבדל בין תורה שבכתב לתורה שבעלדפה, שתורה שבעל-פה היא באריכות ובפירוט ותורה שבכתב - בקיצור וברמז.

ואילו שיחתן של עבדי בתי אבות מסופרת באריכות ובפירוט. יתר על כן: יש ואותו ענין מובא פעמיים ושלש כמעשה אליעזר - בתחלה מסופר את אשר אמר לו אברהם ואת אשר קרהו ואחר"כך נשנה הסיפור - כיצד אליעזר מספר את אשר אמר לו אברהם ואת כל אשר קרהו.