31

שיחה א

פרשת חיי שרה

א. בפרשת השבוע נאמר: "ותמת שרה בקרית ארבע היא חברון בארץ כנען". ומסביר הזוהר ש"שרה" רומז לגוף ו"אברהם" לנשמה'.

וזהו - אומר הזוהר - "ותמת שרה", כשהגוף מת "בקרית ארבע", המורכב מארבע יסודות, "היא חברון" המחוברים בעת חיותו, אזי במותו: "ויבא אברהם" - הנשמה - "לספוד לשרה ולבכותה": הנשמה בוכה מפני שגם לאחר המיתה היא קשורה בגוף.

לפי ההנחה ש"שרה" רומז לגוף ו"אברהם" לנשמה - לא מובנת לכאורה, משמעות הכתוב "כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקולה".

ב. ידוע פתגם הבעש"ט? על יסוד הכתוב "כי תראה חמור שונאך גן'"3:

"כי תראה חמור" - כשתתבונן בחומר שלך ותראה שהוא "שונאך", משום שבתחלת העבודה ובתחלת החיים, קיימת שנאה הדדית בין הגוף לנשמה; "רובץ תחת משאו" - ה"משא" הוא עול התורה והמצוות. למרות שזה "משאו" המשא של שלכן ניתנו המצוות לנשמות בגופים דווקא, משום שהכוונה היא לברר ולזכך את הגוף, בכל זאת נחשב הדבר לגביו, כמשא,

שאין לו חפץ בו. ומשום כך הוא "רובץ תחת משאו".

ג. מלבד הענין שהמצוות ניתנו לנשמות המלובשות בגופים דוקא, הרי גוף המצוות נתלבשו בדברים גשמיים דוקא. ולא רק המצוות המעשיות אלא גם המצוות שהן חובת הלבבות - כגון מצוות האמנת היחוד - גם מצוות אלו צריכות להיות מורגשות בבשר הלב והמוח.

מצוות אהבת ה' לדוגמה, צריכה להיות מורגשת בגוף. כשם שבענינים גשמיים הרי "שמועה טובה תדשן עצם"י, וכפי המסופר בתלמוד: ששמועה טובה הביאה לשינוי גופני, כך גם אהבת ה' - צריכה להטביע את רישומה בגוף שיהיה מורגש שאמנם "קרבת אלקים לי טוב".

וכך גם ביראה, עליה לגרום לא רק לכיווץ במוח או אפילו בלב, אלא עליה להיות במדה כזו שיהיה ניכר בקשר הגשמי של המוח והלב שהוא שרוי בפחד.

בכל ענין, הורונו נשיאינו דוגמה. וכן בנידון זה קיימת דוגמא: מסופר על רבנו הזקן שכשהגיע פעם בתפלתו (בראש השנה או ביום כיפור) ל"ובכן תן פחדך", החל להתגולל על הארץ תוך כדי אמירת פח פח (פ"א פתוחה)