25

- וכפי הסיפור על אדמו"ר (מוהרש"ב) נ"ע: פעם התאונן על שמיעה לקויה באזנו האחת. כשהחלו לחקור את הגורם לכך, נודע שבשבת, בשעה שאמר מאמר חסידות, התנהלה בחדר הסמוך שיחה שהפריעה לו באמירת המאמר, וכיון שידע שענינו הוא להשפיע דא"ח (דברי אלקים חיים = חסידות) סילק את חוש השמיעה מאזנו שפנתה לעבר החדר בו היה שרוי הגורם להפרעה בענינו זה.

זאת הכוונה בדבריו במאמר* שהצדיקים סלקו את ראייתם או שמיעתם כשהפריעה לנפשם האלקית, משום שצדיקים הנם שליטים גם על חושים שבטבע, אין אפשרות לשלוט עליהם. -

וגם על צדיקים אלה לדעת שעליהם למול את עצמם.

ז. טעם הדבר, משום שכשקיימת ערלה, אף דקה ביותר, ברוחניות, עלול הדבר להתבטא - על ידי ריבוי השתלשלות - גם בענינים נחותים.

וזה הדיוק שבלשון תשובת ה"צמח צדק": יהודי, צדיק, בן תשעים ותשע שנים, יודע שעליו למול את עצמו. בן מאה - כלומר, כזה שבירר והעלה את כל עשר כחות נפשו, כל אחת כפי שהיא כלולה מעשר - אין לו לחוש. משום שאין לו כל מגע עם עניני העולם, כמאמר*: "בן מאה כאילו מת ועבר ובטל מן העולם".

- - מאמר זה אינו מובן, לכאורה: כל הדרגות המנויות במאמר זה משמשות הוראות להתנהגות בפועל - בן חמש למקרא, בן עשר למשנה, בן "ג למצוות וכו' - מה הוראה טמונה, איפוא, בכך שבן מאה "כאילו מת ועבר ובטל מן העולם"? אך משמעות המאמר הוא: בירר והעלה לשלמות את עשר כחות נפשו ודוקא בפרטות? - כפי שהן כלולות, כל אחת, מעשר>, הריהו בן מאה - כאילו עבר ובטל מן העולם, נפסקה שייכותו לעניני העולם ואין לו ממה לחשוש, בחינת "שאין לו יצר הרע כו'". -

אמנם, מי שהוא עדיין בן תשעים ותשע, ועדיין לא הושלם בנפשו בירור עשר הכחות בפרטות, עליו למול את עצמו. כי בריבוי השתלשלות

- לא השתלשלות מעולם העליון, בו שרוי האדם, לעולם תחתון, כי בהיות האדם "קדם למעשי בראשית" ו"אחור למעשי בראשית""', יש מקום להשתלשלות בו עצמו -

עלולה ההימנעות ממילא להתבטא בענינים נחותים.

אבל, כשהוא שרוי בהתבטלות כללית, בהרגשה שעליו למול את