23

שיחה א

פרשת וירא

א. את הסיפור הבא' כבר ספרתי מספר פעמים, אך בהיות היום = כ' מרחשון - יום הולדתו של הרבי (כ"ק אדמו"ר מוהרש"ב) נ"ע, אבי כ"ק מו"ח אדמו"ר, אספרו פעם נוספת:

הרבי (מוהרש"ב) נ"ע נהג להכנס מדי שנה, ביום הולדתו, אל סבו כ"ק אדמו"ר ה"צמח צדק", על"מנת לבקש ברכתו. יתכן שסדר זה היה נהוג גם בין הנכדים האחרים.

כשהרבי נ"ע נכנס פעם, בהיותו כבן ארבע או חמש שנים - הוא נולד בשנת תרכ"א, ואילו בניסן תרכ"ו כבר נסתלק ה"צמח צדק" - פרץ בבכי. לשאלת סבו: "מדוע הנך בוכה?" - השיב הילד כי למד בחומש (או שמע מספרים) שהקב"ה נראה אל אברהם אבינו - הקריאה היתה אז בפרשת וירא - ובוכה הוא על אשר אין הקב"ה נראה אליו.

ענהו ה"צמח צדק'": כשיהודי (נוסחא אחרת: כשיהודי צדיק) בן תשעים ותשע שנים מחליט למול את עצמו, ראוי הוא שהקב"ה ייראה אליו. תשובת ה"צמח צדק" הניחה את דעת הילד, שחדל לבכות.

ב. אם כי עובדה זו אירעה בימי ילדותו של הרבי, לפני היותו בר-

מצוה, וטרם "הגיעו לחינוך" = יש ללמוד ממנה. העובדה שהרבי נ"ע סיפר סיפור זה לבנו יחידו, כ"ק מו"ח אדמו"ר, והוא סיפרו שוב בכוונה לפרסמו בעולם - מוכיחה שהוא נוגע גם לנו. סיפור זה, כלומר: השאלה והתשובה, מלמדנו שני ענינים.

ג. מבכייתו של הרבי על שאין הקב"ה נראה אליו, יש להסיק שכל יהודי, בכל מצב שהוא נמצא בו, אף במצב של "לא הגיע לחינוך", כלומר, שחוסר הדעת שבו הוא במדה כזו, שלא רק שהוא אינו מבין מעצמו, אלא שאינו מסוגל לקבל השפעה מהזולת.

- יתכן שלפי מספר שנותיו הוא מבוגר, אלא שברוחניות הוא בדרגת קטן שלא הגיע לחינוך. וכפי שאמר כ"ק מו"ח אדמו"ר ששנים יהודיות אינן נמנות בהתאם לרשום בפספורט, יתכן יהודי שלפי הפספורט הוא אדם זקן, ואילו לפי שנותיו האמתיות - ברוחניות, בקיום התורה והמצוות - הוא תינוק המשחק מתחת לשלחן.

אף הוא רשאל לשאוף, ואת שאיפתו זו להביע בתוקף המתבטא בדמעות,

- שגורמים ענין נעלה מהבנה ומרומם ממוחין, שכיון שאין המוח מסוגל להכילו, באות הדמעות משום

"מותרי מוחין"" =