13
טקסט זה הופק בזיהוי תווים (OCR) מסריקת הספר, ועלול להכיל שגיאות. מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור. לנוסח המדויק ראה את הסריקה.
יז. וכאן קשר נוסף בין מי המבול למי המקוה:
הרמב"ם אומר* שגמר הטהרה אינו בעת שנמצאים בתוך מי המקוה אלא כשיוצאים ממנו. זאת-אומרת שבעת היציאה מהמקוה צריך להיות ניכר באדם שהיה במקוה.
כך גם בענין "בוא אל התיבה" - לתיבות התורה והתפלה, אין תכלית הכוונה ה"ביטול במציאות" שבשעת התפלה והתורה, אלא שגם אחרי התפלה והתורה תהיה אותה דרגה כבשעת התורה והתפלה.
כאמור (לעיל סעיף ח) אודות הבעש"ט שלא היה בטוח לפני התפלה
- במה שיהיה אתו אחרי התפלה, בגלל ההתבטלות וכלות הנפש שבתפלה, ולמרות זאת חזר אחר כך לעולם משום שזה עיקר הכוונה.
יח, כ"ק מו"ח אדמו"ר אמר פעם 5 ששבוע פרשת נח הוא שבוע עגום, ובפרשת לך לך מתחיל להיות שמח משום הולדת אברהם אבינו. וביחוד לפי הפירוש הפנימי שב"לך לך גו' אשר אראך", שמראים מעלת הנשמות.
יתן השי"ת שכל הענינים שמאיזו סבה שהיא הם לעת עתה עגומים - הרי כשם שנכנסים אנו לפרשת לך לך, יהפכו לשמחים וטוב הנראה והנגלה.
(משיחת ש"פ נח תשי"ז)
1 ביקור שיקאגא ע' 8.
הערות
- 0. הלכות אבות הטומאה פרק ו, הלכה טז. וראה בכסף משנה שם.
מצוטט ב־2 עמודים
- ספר השיחות 25 לקוטי שיחות ח"א ע' 13
- תורת מנחם בס"ד. שיחת ש"פ נח, בדר"ח מרחשון ה'תשי"ז. לקו"ש ח"א ע' 14
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.