12

להחל לחזור בתשובה", לפני כן לא היתה האפשרות לחזור בתשובה הראויה, משום ש"טפלו" בענינים פחותים, אבל אחרי יום"כפור יש להחל לחזור בתשובה, לפי פנימיות ענינה.

טו. זהו הענין, באופן כללי: של עבודת התשובה ומסירות נפש - מה לי קטלא כולה, מה לי קטלא פלגא: מחד גיסא גם במצב רוחני ירוד הרי כל כפיה עצמית כלפי הקב"ה נחשבת למסירות נפש משום ש"קטלא פלגא" כ"קטלא כולה".

ולאידך גיסא, גם המגיעים לדרגות נעלות, אי אפשר להם לצאת ידי חובה בעבודה של טעם ודעת בלבד, אלא יש הכרח במסירות נפש - "קטלא כולה".

וכשזו חסרה - אין פירוש הדבר גרעון של פרט ממסוים, פרט של מסירות נפש, כי אם כל ההתקשרות לאלקות היא פגומה, שהרי "מרום וקדוש אשכון, ואת דכא ושפל רוח" - דוקא.

וכדאיתא בגמרא% שאף שישנה עבודת "בכל לבבך ובכל נפשך" אלא שחסר ה"בכל מאדך" - הרי זו בחינת "אין עושין רצונו של מקום" ובריבוי ההשתלשלות אפשר להגיע ל"אין עושין רצונו של מקום" כפשוטו.

שונים הדברים כשישנה העבודה של מסירות נפש "ובכל מאדך", כל חד לפום שיעורא דיליה, אף אם היא בצורות הפשוטות, הרי זו בחינת

"עושין רצונו של מקום" המביאה לידי "ועמדו זרים ורעו צאנכם"* כשגם ה"זרים" לא רק שאינם מונעים אלא גם מסייעים5.

טז. הלך רוח של מסירות הנפש - פירושו - היציאה מהמציאות העצמית. ברם, הכוונה היא שגם אחר כך בחזרה אל ה"מציאות" תורגש התנועה של מסירות נפש.

כפי שהוסבר% במעלת האחדות דשמיני"עצרת שהיא "נמשכת" גם בימות החול שאחרי שמיני-עצרת.

וזה גם מרומז בענין המבול. בשעת המבול היה שטפון כל היקום, עד למצב כזה שאף המזלות לא פעלו*. היה זה ביטול העולם. כל הבריאה היתה מופשטת מעניני העולם ונתונה ב"תיבה" - אותיות התורה והתפלה.

- כדרך עבודת חדש תשרי, שהיא ההפשטה מהעולם, "תנח התיבה בחדש השביעי" - מפורש בזהר% ומבואר בלקוטי"תורהלי שזוהי עבודת חודש תשרי (החודש השביעי מניסן) -

ברם המטרה לא התבטאה במבול עצמו, אלא ביציאה מהתיבה לעולם, שאף בעניני העולם יעמדו באותה דרגה כבתוך התיבה.