7

את כולם עליך להכניס לתיבה, כלומר עליך להשפיע על כל ישראל להכנס אל תוך תיבות התורה והתפלה.

לפני מתן תורה היה מקום לטעות ולחשוב: מה נוגע לי הזולת? - אני את נפשי הצלתי, הנה גם אז אמר הקב"ה לנח: אתה וגו' ואשתך וגו' - כל שכן אחרי מתן תורה, אחר הערבות שבערבות מואב, שכל ישראל ערבים זה בזה'? - בודאי שאין אפשרות לצאת ידי חובה בדאגה עצמית, מצבו של הזולת צריך להיות מורגש באמת ובפנימיות הנפש.

כל ישראל הם קומה אחת, וכשם שבגוף האדם נוגעת בריאותו של אבר אחד לבריאותו של האבר השני - כך גם בקומה שלימה של כנסת ישראל, נוגעת לכל יחיד בריאותו הרוחנית של הזולת, וכאינו עוסק עם הזולת - חסר גם בו.

ז. השפעה זו על הזולת ובפרט על בני הבית, אינה צריכה להעשות כדי לצאת ידי חובה בלבד, אלא יש לעסוק בה בהתמסרות.

כמאמר? הידוע מאדמו"ר (מוהרש"ב) נ"ע: כשם שהנחת תפילין כל יום היא מצוה דאורייתא על כל יהודי בלי הבדל אם הוא גדול בתורה או איש פשוט, כך גם חוב גמור על כל יהודי לחשוב כל יום חצי שעה לכל הפחות אודות חינוך הילדים, לעשות כל אשר בכוחו ויותר מכפי כחו,

להשפיע על הילדים שיתנהגו בדרך בה מדריכים אותם.

למה הזכיר הרבי נ"ע מצות תפילין דוקא? הרי ישנן כמה וכמה מצות, ולמה השתמש דוקא בדוגמא זו של תפילין? אחד הרמזים בזה הוא: מצוות תפילין אינה מצוה מעשית בלבד, ענינה הפנימי - שעבוד הלב והמוח כמו שכתוב בשו"ע? ובתניא<, וכך גם ענין ההשפעה על בני הבית צריך להיות לא לצאת ידי חובה בלבד, אלא - בשעבוד המוח והלב.

ויהודי שאינו מסתפק בעצמו בלבד אלא עוסק, ומתוך שעבוד, בהצלת יהודים נוספים ובהבאתם אל תוך התיבה - יכול להיות בטוח גם בעצמו, שישאר תמים ושלם.

ח. הסבר הדברים:

לענין זה, כל ענין, יש צורך בסיוע מלמעלה, ולכן אחרי שנח נכנס אל התיבה, נזקק לסיוע שמלמעלה - "ויסגור ה' בעדו".

כניסה לתיבה - תיבות התורה והתפלה - בכוח העצמי יכולה להיות לגמרי שלא כדבעי.

וע"ד מאמר רז"ל< שלא ברכו בתורה תחלה, וביאורו: בברכת התורה אומרים "אשר כו' נתן לנו את תורתו", וחותמים "נותן התורה", נותן בלשון הוה, זאת אומרת שהמברך יודע שהתורה הוא מקבל מהקב"ה, ו"שלא