5

כולכם היום"", הן מחברות את האדם המקיימן עם הקב"ה?, וממילא הן מחדירות בו חיות אלקי. וכשיש גרעון בזה, כיון שאינו מתנהג לפי השו"ע, מה מוסיפה ההתעסקות בכל ענינים אלו?!

הטענה של טרדה ב"ארובות השמים", ענינים רוחניים - בטעות יסודה: מקור טענה כזו אינו הנפשהאלקית כי אם הנפש-הבהמית, וההוכחה לכך היא ההפרעה ללימוד התורה וקיום המצוות לפי ההלכה המבוארת בשו"ע, דבר זה הוא ודאי היפוכה של קדושה.

וכיון שהוא היפך הקדושה, הרי אף שכרגע עסוק הוא ב"ארובות השמים" - יורד הוא בסופו של דבר מדחי אל דחי, ומ"ארובות השמים" ל"תהום רבה".

ה. התרופה למי המבול - הן של "תהום רבה" והן של "ארובות השמים" - היא: "בא אל התיבה"* - "תיבה" - מפרש הבעש"ט - תיבות התורה והתפלה. בא אל התיבה - על האדם לבוא אל תוך אותיות התורה והתפלה, להיות מוקף בהן, ואז קיים הבטחון שנהרות לא ישטפוהו ו"נח איש צדיק" ובני ביתו ישארו בשלימותם.

לפיכך סדר היום הוא שמיד בקום האדם משנתו, טרם הכנסו לעסקי

העולם, ל"מים הזדונים", אומר הוא: "מודה אני לפניך כו' שהחזרת בי נשמתי"?. הוא מודה שחיות נשמתו היא רק מהקב"ה. אחר-כך הוא מברך ברכות השחר, ומודה להקב"ה על כל פרט ופרט: מלביש ערומים וכו'. לכאורה הרי מצוי לו בגד ללבוש ולשם מה, איפוא, באה ברכת "מלביש ערומים", וכן בשאר הברכות?

ברם, איזהו חכם? - הרואה את הנולד '9 מ"אין" ל"יש"!י בכל רגע ורגע - יודע הוא שבכל רגע מתהווה ה"יש" מאלקות.

וכמובא בזוהר?: שרב ייסא סבא רגיל היה להתפלל שימלא הקב"ה את מזונו - גם בשעה שהמזון היה מוכן לפניו, ולא היה אוכל לפני תפלה זו. לכאורה: מה מקום לתפלה ולבקשת המזון מהקב"ה - בשעה שהמזון מוכן כבר?

אך ענינה הוא: הנברא כשלעצמו הופך כל רגע לאין ואפס, ומציאותו היא רק מה שהקב"ה מחדש אותו תמידי בטובו, ככתוב: המחדש בטובו בכל יום תמיד מעשה בראשית. ולכן יש צורך בתפלה ובקשה גם כשהמאכל מוכן על השלחן (וכן בשאר צרכי האדם), משום שהמאכל מצד עצמו נהפך כל רגע לאין ואפס, וכדי שיהיה לאדם מה לאכול יש להתפלל ולבקש מהקב"ה שיחדש מאכל זה מאין ליש.