1

כשאדם מגיע למסקנה שמציאות העולם היא תורה - הרי גם בלכתו ברחוב, ובהיותו בעסקיו הוא משנן מאמר רז"ל, פרק תהלים, פרק משנה, פרק תניא. ובכל פעולה טובה שנעשית על ידו הריהו מכריע את העולם לכף זכות*. כלומר: הכרתו והתעמקותו במשמעות הפנימית של "בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ" מביאה לידי כך שהדבר משפיע ביחד לכל "השמים והארץ וכל צבאם" - לכל הבריאה.

ד. כוונת הפתגם ששבת בראשית משפיעה ונוגעת לכל השנה"", היא ביחס לכל הענינים, הן רוחניים והן גשמיים.

כי הידיעה וההכרה ב"לעולם הוי' דברך נצב בשמים" נוגעת לא רק בעבודה הרוחנית, כי אם גם מסייעת להסרת הדאגות בקשר. לענינים גשמיים. וכפי שאומר ב"תניא" שהדאגות על חסרון בבני חיי ומזוני באה מחמת שכחה שהכל בא מיד הקב"ה\'.

ברם, כשיזכור האדם תמיד שהכל בא מידי הקב"ה בכל עת ובכל רגע - לא ידאג שכן הוא יודע ש"מאתו לא תצא הרעות":', כי אם טוב. וכשהכרה זו תיקבע בנפשו - יראה גם בעיני בשר את הטובה בטוב הנראה והנגלה.

בראשית

ה. מנהג ישראל הוא שבשבת בראשית מוכרים "מצוות" - עליות לתורה - לכל השנה.

הענין שבעליה לתורה הוא כפי שאמר הרבי - כ"ק מו"ח אדמו"ר - שבשעת עליה לתורה מתעלה האדם גם ב"תחתיים שניים ושלישיים" ולמעלה מזה. פירוש הדבר: שזאת היא עליה גם בנפש, רוח, נשמה, חי' ויחידה3' - עד התקשרות עצם הנשמה עם עצמות אין-סוף ברוך-הוא (עם הקב"ה כביכול בעצמו).

וזה גם טעם הדבר שלמרות שבלימוד תורה שבעל-פה אין לברך כשלא מבינים את הנלמד* - הרי בעליה לתורה מברך גם עם"הארץ "דלא ידע מאי קאמר", משום שאף אם כאן למטה אינו מבין, אבל בעלית הנפש, רוח ונשמה, חי' ויחידה למעלה הוא מבין, והשגה זו נמשכת למטה - "מקרא - תורה שבכתב - קורא וממשיך"5.

וכיון שהעולם קשור בתורה, כמאמר: קוב"ה אסתכל באורייתא וברא עלמא, והתורה נקראת "דפתראות ופנקסאות"> - הרי מועילה העליה לתורה גם בגשמיות.

ור כשם שהדבר הוא ביחס לעליות לתורה בימי שבת ושני וחמישי, שההתחלה לכך היא בשבת בראשית -