440

בגשמיות ובחיצוניות? — והרי, לכאורה, העיקר הוא הרוחניות והפנימיות של כל דבר!

אך לאמיתו של דבר אין זה כך: עיקר המעלה הוא, כאשר הקדושה הפנימית והרוחנית חודרת גם אל תוך גשמיות העולם.

וכפי שהדבר מודגש בעבודת התורה והמצוות¹⁸⁵: עיקר המצוה אינה מתבטאת (כלכך) בכוונתה, בתוכן הרוחני של המצוה, כי אם דווקא במעשה בפועל — בקיום המצוה בגשמיות.

כפי שהדבר מתבטא בבירור בהלכה¹⁸⁶, שככל שנעלית וחשובה כוונת המצוות — כמאמר הידוע של התורה, שקיום המצוות בלא כוונה הוא "כגוף בלא נשמה"¹⁸⁷ — בכל זאת, כאשר מישהו מכוון במחשבתו את כל הכוונות של מצוה מסויימת אבל אינו מקיימה יחד עם זאת בפועל ממש — לא קיים את המצוה (ואפילו לא חלק מן המצוה) ולעומתו, מי שמבצע את המצוה בפועל ואין לו בכך את הכוונה הדרושה — יוצא ידי חובת המצוה (בדיעבד).

ואדמו"ר הזקן מסביר בספר התניא קדישא¹⁸⁸ את הטעם לכך — כי "נתאוה הקב"ה (כביכול) להיות לו דירה בתחתונים¹⁸⁹", כלומר, בשפל של העולם — ומטרה זו מושגת על-ידי כך שיהודי עובד את ה' על-ידי ובאמצעות גשמיות העולם הזה, שבכך הוא הופך את ה"תחתונים", את גשמיות העולם, ל"דירה" עבור השכינה. וזה עיקר המטרה והתכלית של קיום המצוות: דוקא על-ידי קיום המצוות בגשמיות מתבצעת הכוונה של בריאת העולם, שהעולם יהווה "דירה" עבור הקב"ה.

* * *

ענין עמוק יותר במעלת הגשמיות ניתן להבין מן העובדה שגם שכר המצוות קשור דווקא בגשמיות העולם הזה.

ידוע פסקדין הרמב"ן¹⁹⁰, לגבי השאלה במה מתבטאת תכלית השכר:

לפי שיטת הרמב"ם¹⁹¹, השכר הנעלה ביותר הוא — גןעדן, שבו נמצאות