439

כדי להבין ביתר עומק את ה"חזקה" המשולשת הקיימת רק בחוץ-לארץ, ראוי להתעכב ביתר פירוט על ההבדל בין ארץ הקודש לבין חוץ-לארץ.

ידוע הפתגם של רבותינו נשיאינו¹⁸⁰ ביחס לעבודת ה' של יהודי: "עשה כאן ארץ ישראל", כלומר — יהודי צריך ליצור את המעלה ואת החשיבות של ארץ-ישראל גם בחוץ-לארץ¹⁸¹, וממילא ודאי שהוא יכול לעשות זאת, ובשמחה ובטוב לבב.

מן ההבדלים העיקריים שבין ארץ הקודש לבין חוץ-לארץ¹⁸² הוא:

הרי "מלוא כל הארץ כבודו¹⁸³". הקב"ה ושכינתו נמצא בכל מקום. אלא שבעולם סתם — הקדושה האלוקית היא באופן שאין היא חודרת את גשמיות הארץ, ולכן אין שם מצוות תרומות ומעשרות וכיוצא בהן, שהאלקות היא בשדה בגלוי. לעומתה, הקדושה של ארץ-ישראל מקיפה את המציאות הגשמית של הארץ, גוף הקרקע של ארץ-ישראל היא "ארץ הקודש", עד שקדושת הארץ¹⁸⁴ מטילה הלכות שונות על הארץ (וגידולי הארץ).

הדבר ניתן להבנה על-ידי דוגמא מהיחס שבין הנשמה לבין הגוף: ישנן השפעות של הנשמה שהן נשארות חבויות במהות הפנימית של האדם ולא ניכרת השפעתן על הגוף, אבל מאידך, יש אופן שהנשמה משפיעה על גשמיות הגוף, עד שהדבר ניכר ונראה גם בחלקים הפיזיים החיצוניים של הגוף. כך גם באשר לקדושה של ארץ-ישראל: הדבר מתבטא בפנימיות וברוחניות של הארץ, וזה חודר ומקיף גם את הצד החיצוני, ה"גוף" של ארץ-ישראל, גשמיות הארץ.

* * *

הדבר דורש הסבר: מהי המעלה הגדולה של העובדה שהקדושה ניכרת גם