354

ר"ה

.. . נתעכב המשלוח, וזה עתה נתקבל מכתב כ' מכ"ז אלול. ות"ח על הברכות, ויהי רצון מהשי"ת בורא עולם ומנהיגו שימלא כל הברכות אשר בני ישראל מברכים איש לרעהו בשלמותן, ובנקודה הפנימית אשר מכאן ולהבא יהי' תוכן המכתבים והידיעות אך טוב, ובסגנון הידוע בטוב הנראה והנגלה. ואף שלכאורה בדרך הטבע אין זה ענין להיום או מחר בבקר, אבל הרי תשועת ה' כהרף עין. ובפרט אשר דוקא בשנים הכי אחרונות כבר הורגלנו בנסים, ועד לנסים גלויים. אלא שכואב הלב שהנסים הגלויים לא מבטלים האפשריות לעשות מעשים בלתי רצויים או גרוע מזה, בה בשעה שזה מכבר בא הזמן להבין שלילת המעשים הבלתי רצויים ובפרט שנוגע לרבים, ובמיוחד אשר הגויים אומרים פה אחד שהשיטה והפעולה בלתי רצויות הן ודוקא עם אחדים מאחינו בני ישראל צריך להתפלפל ולהביא ראיות אשר לא זו הדרך, ואשר התוצאות באופן טבעי תהיינה הפוכות לאלו אשר להן הם מקוים. וכל השקלא וטריא אינה מ[ו]עילה עד שבאה המציאות וטופחת על פניהם, ולמחרתו חוזר חלילה כל הענין.

ואין להאריך בדבר המכאיב, אלא שאתאפק לא אוכל לכתוב על כל פנים שורות אחדות בהענין המבהיל דגזירת "מיהו יהודי" על פי החוק הקיים עכשו^*. והרי גם תקיעת שופר בראש השנה מדגישה עוד הפעם ועוד הפעם ענין יחודו ואחדותו של עמנו בני ישראל, וכדברי רבנו סעדי' גאון, אשר לחם בשעתו נגד אלו שאחזו בתנ"ך ושללו דברי חכמינו ז"ל בטענה הידועה אשר נשתנו העתים ונשתנו השכלים ונשתנה הטבע, כולל טבע עם ישראל, והרס"ג כותב בסידורו שמעניני תקיעת שופר בראש השנה להזכיר לכל אחד ואחד על קול השופר שנשמע קודם מתן תורה ועל התורה ומעמד הר סיני, אשר הנקודה בזה היא, בסגנון התפילה, ובנו בחרת מכל עם ולשון.

ויהי רצון אשר על כל פנים מכאן ולהבא לא ירוץ בן הגבירה — בני שרה — אחרי בן האמה — בני הגר, וכהבטחת ה' לאברהם "כי ביצחק יקרא לך זרע", ותקויים תפלת ראש השנה "תקע בשופר גדול לחרותנו (חרות מגלות הפנימי ועי"ז גם חרות מגלות מבחוץ) ושא נס לקבץ גלויותינו" כו', בגאולה האמתית והשלמה על ידי משיח צדקנו.

(ממכתב ימי הסליחות תש"ל)