339

הערות

1. 9. כפי שהי' בזמן שהיו מקדשין ע"פ הראי' ש"בירושלים עצמה שהוא מקום בית דין פעמים רבות היו עושין יום טוב של ר"ה שני ימים שאם לא באו העדים וכו'" — רמב"ם הל' קדוה"ח פ"ה ה"ח. וראה שו"ע אדה"ז הל' ר"ה סת"ר ס"ד ובהנסמן ב"מ"מ וציונים" לשם. — משא"כ רוב בני א"י, שהיו עושין ר"ה לעולם שני ימים (לשיטת התוס' ר"ה יח, סע"א. רמב"ם שם ה"ז. שו"ע אדה"ז שם ס"א), או לעולם יום אחד (לשיטת רש"י ר"ה שם ועוד. — וראה לח"מ הל' קדה"ח פ"ג ה"ט. לקו"ש ח"ט ע' 370. ובכללות הענין — המועדים בהלכה (להרש"י זוין) ר"ה ע' כט ואילך). ולהעיר, ד"בראשונה היו משיאין משואות (עד ש"קלקלו הכותים", שאז "התקינו שיהו שלוחין יוצאין"). . עד שהי' רואה כל הגולה לפניו כמדורת האש" (ר"ה כב, ב — במשנה), ובמילא נהגו כל בני א"י בהתאם לקביעות ר"ה בב"ד שבירושלים (יום אחד או שני ימים). ואולי י"ל, שכן יהי' גם לע"ל — כיון שאז אין החשש דקלקול הכותים[ednref_44_*].
2. 10. ל' הטור או"ח ר"ס ת"ר. וראה שו"ע אדה"ז שם ס"גד ובהנסמן ב"מ"מ וציונים" לשם.
3. 11. ראה תו"א יח, ד: כמאחז"ל. . יום שכולו ארוך. והוא ע"פ מאחז"ל עה"פ (תצא כב, ז) "והארכת ימים — לעולם שכולו ארוך" (קידושין לט, ב. חולין קמב, א). וראה ספר הליקוטים — דא"ח צ"צ ערך יום סכ"ו (ע' שפב), וש"נ.
4. 12. שזהו תכלית השכר — כפס"ד הרמב"ן (בשער הגמול בסופו) — ראה מכתב מוצש"ק פ' נצבים וילך, כ"ה אלול, ה'תש"נ. וש"נ (נדפס לקמן ע' 438 ואילך).
5. 13. ישעי' כו, יט. [edn_44_*]) ראה פני משה ירושלמי ר"ה פ"ב ה"ב: אע"פ שבימי רבי בטלו המשואות. . מ"מ מפרש כיצד היו עושין בשעה שהיו נוהגין בהן, ונ"מ שאם יתבטלו המינין יחזרו למנהג שלהם. ולהעיר גם מקרבן העדה שם ה"א, שמבאר הטעם שלא בטלו המשואות מים טברי' (כדאיתא בירוש' שם), מפני "שלא היו כותיים דרים שם".