326

חקרן ובכלל אין לו פנאי לזה כי תפקידו לעשות רצון קונו ע"י תומ"צ ולא ע"י חקירות ופלפולים.

(ממכתב י"ט כסלו תשמ"ג?)

... כמדומה, כבר כתבתי לו, אשר לע"ע, עליו להסיח דעת ממחשבות אודות עצמו, חשבון הנפש וכיו"ב, — ע"י שיתקע מחשבתו בדברי תורה ותפילה, ולהבדיל, בהשייך למשרתו וכיו"ב.

ולשאלתו סיבת שינויי מצבי נפשו שכותב אודותם — הסיבה היא תחבולות היצר להחלישו מקיום התומ"צ, שצ"ל בשמחה.

ותכסיס מלחמה נגד היצר היותר מועיל בכגון דא הוא, כנ"ל, היסח הדעת דוקא, ולא ע"י טענות שכליות וכיו"ב.

(ממכתב י"ב אדר תשי"ח)

... לע"ע אין הזמן גרמא לענות על הכלל כ"א בהנוגע לפרט, אף שבאמת גם היחיד רבים הוא, וכידוע דברי כ"ק מו"ח אדמו"ר בזה.

במ"ש אודות הזהירות באיזהו ענינים, הרי מבואר גודל הענין בזה בקונטרס העבודה, ושם גם ר"פ מהתבוננות מתאימות — אלא שככל עניני תורה ומצוות, מובן שגם זה צ"ל מתוך שמחה וטוב לבב, וע"ד המבואר שאפילו תשובה על איזה ענין שיהי', הרי ביחד עם החרטה על העבר וקבלה על להבא, צ"ל חדוא תקיעא בליבאי מסטרא דא על היכולת והאפשריות לשוב בלבב שלם, ואשר בחסדו חסד חנם גזר אומר שאין לך דבר עומד בפני התשובה. . .

(ממכתב כ"ה אדר תש"כ)