323

תצא

כל שידוך — אחריות גדולה בו, כיון שמטרתו חיים משותפים והרמוניים במשך כל היממה וכל השנים הבאות — דשני בנ"א מבוגרים שגדלו כאו"א במשפחה שלו וכו'. כשהרקע שונה לחלוטין בשטח דת ישראל (שהיא מחדירה כל פעולות האדם: אכו"ש וכו'), החשש לחיכוכים מתמידים, רגש דאי נוחיות, לחץ וכיו"ב — גדל ביותר וביותר.

החלטה להיות דתי' מכאן ולהבא — אא"פ שתהא מבוררת ככל הדרוש, כיון שאא"פ להרגיש בפועל הקושיים שבזה והנסיונות, כ"א כשחיים באופן כזה בפועל ומשך זמן (ובפרט — בעניני טהמש"פ). — וגם כשמקיימים ההחלטה — אין זה מבטל ההתמרמרות שהצד השני מכריח הנהגה יום יומית שמצ"ע אין רוצים בה כלל, שוללת כמה תענוגים וכו' וכו'. ובפרט לאחרי שתעבור התקופה הראשונה שהכל נראה ע"י משקפיים של אֶמוציא ורגש, נראה מפתיע וחדש וכו', ומתחילים ימים האפורים וכו'. וכ"ז אפילו כשלא היו בעבר מאורעות שרישומן ניכר וזכרונן מבלבל וכו'.

פשוט — שיכול להראות הכתוב — גם להצד השני, שהרי כדי שאחד יהי' מאושר וכו' — מוכרח שגם השני יהי' מאושר. ובטח יתבוננו כאו"א בכהנ"ל.

כל השמות ואזכיר עה"צ לכהנ"ל

(ממענה תשל"?)

ות"ח^* ת"ח על הבשו"ט, ואזכיר עה"צ שמהם יראו רבים ויסדרו שמחות בקראונהייטס — שכונה. ואפילו הדרים (לע"ע) בשכונות אחרות.

(ממענה שבט תש"ל)

באם^* יעשה שלא בשכונה זו. ח"ו — ה"ז יהי' נגד כל ההשתדלות בביסוס השכונה וכו', וכשנעשה ע"י העורך העיתון — ה"ז "נגד מיט אַ טראַסק" וכו', כפשוט. וכיון שהעשי' בהשכונה מוכרחת בודאי ימצא פתרון טוב.

(ממענה תשל"ט)