309

ועוד להוסיף, אשר בנוגע אליך הרי מכמה סיבות הנהגתך שלך בזה בודאי תשפיע לטובה על אחרים, זאת אומרת, אשר גם אם תעשה האמור בדרך קבלת עול ובכל יום ויום, הרי נכפלת פעולתך בכל חבריך שיעשו כמוך, וזכות הרבים תלוי' בך.

בודאי אפשר שיהי' מישהו שישאל אותך (ועליך) כמה קושיות, קושיות שונות ומשונות, אבל הרי זה דוקא מתכונות נפש הנוער של תקופתנו שלא להתרשם מקושי' ואפילו לא מלעג של הסביבה, ואדרבה מביטים על זה כאתגר וזה ממריץ אותם לעשות הדבר דוקא בפירסום, גלוי לעין כל.

סיכום מהאמור: אמונתי ודעתי ברורה אשר עתה ניתנה לך אפשריות יוצאת מן הכלל להוסיף בבטחונו של עם ישראל בארץ ישראל ובעצמת צבא ההגנה לישראל, הן על ידי פעולתך והנהגתך האישית, והן על ידי פעולה האמורה של הפצת ענין האמור של הנחת תפלין בין חבריך שליט"א, ואין נוגע כל כך אם אפילו חלק מהם לא קיימו מצוה זו עד עתה. והרי במדה מסויימת שהמתגייס לצבא משנה כל אורח חייו בנקודות עקריות.

אכפול ברכתי אשר השם ית' שומר ישראל ישמרך בכל מקום שתהי', ובעת ובזמן המתאים יחזירך בריא ושלם בגופך ובנשמתך לביתך,

ובהוספה עוד הפעם, אשר מה שכתבתי את האמור הוא כי אמונתי מוצקה שזהו ענין של הוספה בבטחון של עם ישראל ושל צה"ל בפרט ושלך בפרטי פרטיות, ועל פי תורתנו תורת חיים אין לי רשות מבלי לכתוב לך האמור ועל כל פנים בקיצור, שהרי לפי גודל ערך הדבר — השורות הכתובות מעטות הן בכמות. . .

(ממכתב חמשה עשר באב תשכ"ט)

ידידנו. . מסר לי פ"ש שבמכתב כ' אליו, וכן גם הידיעה אשר בנו שי' מתגייס לצה"ל ימים אלו. ובעת רצון הזכרתיו על הציון שילך לשלום ויחזור לשלום, שלום בגופו ובנשמתו.

כיון שהכל בהשגחה פרטית, ראיתי (גם) בזה השגחה פרטית לכתוב לבנו ישר, אף שאולי אין זה מן הנוהג ומן הנימוס וכולי, אבל הרי נמצאים אנו בתקופה שרוב עניני' אינם שגרתיים וכאשתקד ואולי גם לא מן הנימוס, ובסגנון חכמינו ז"ל למה יגרע ענין של "תורה שלמה שלנו משיחה בטלה שלהם".

ואף אשר אולי יהסס מר באמרו איזה רושם יעשה על בנו תוכן מכתבי,