305

במענה למכתבו. .

מובן ופשוט שאין צורך בהסברה מיוחדת בענין החיוב וההכרח החיוני לקיים מצוות השי"ת, כיון שהוא מושכל ראשון שקיום מצוות הבורא אינו ניתן לשיקול הדעת של נברא, בשר ודם, ובפרט שציווי הקב"ה היא גם בקשתו, מלווה הבטחה מפורשה, כפולה ומכופלת כמה פעמים בתורתו, תורתחיים ותורתאמת, שמילוי מצוותיו ממשיך ברכותיו, ובלשון הכתוב: אם בחוקותי תלכו ואת מצותי תשמרו ועשיתם אותם ונתתי גשמיכם בעתם גו' ואכלתם לחמכם לשובע, וישבתם לבטח בארצכם, ונתתי שלום בארץ גו' ואולך אתכם קוממיות.

אף על פי כן, כיון שמטבע האדם, ובפרט מטבע בני עם חכם ונבון, שרוצה להבין גם בשכלו האנושי מדוע עליו להתנהג באופן מסויים, אבוא על כל פנים בנקודות אחדות שיש בהם כדי להניח את הדעת ולהקל מילוי רצון ה', מיוסד, כמדובר כמה פעמים, על הסדר והמשטר בצבא, כידוע לכל מי ששרת בצבא או יש לו ידיעה כלשהי בזה, והן:

א. יסוד כל צבא הוא ענין המשמעת, כלומר הציות לפקודות שמקבל איש הצבא מהמפקד שלו, אשר תיכף בקבלת הפקודה חייב למלא אותה במעשה בפועל ובזריזות, בין שהפקודה מתקבלת על דעתו או לא, ובלשון הידוע, בהקדמת "נעשה" ל"ונשמע" (שמיעה במובן הבנה). ורק אחר כך, בזמן הפנוי, אם יש לו שאלות בנוגע להפקודה או רוצה להבינה לכל השלכותי' וכו', יכול להתבונן בדבר. אבל אינו רשאי לומר לכשאביננה אקיימנה, והרי גם השכל הפשוט מחייב שמקבל הפקודה יסמוך על דעת המפקד היודע כל פרטי המצב. ודעת לנבון נקל איך יהיו פני הצבא אם כל מקבל פקודה צבאית ידחה עשייתה עד לאחרי החקירה ודרישה שלו.

ב. בשעה שאיש צבא מקבל פקודה ממי שלמעלה ממנו בצבא, לא בא בחשבון כלל וכלל איך הי' היחס שביניהם בשטחים אחרים, בחיים האזרחיים. ולדוגמא, מקבל הפקודה אפשר שיהי' בחיים האזרחיים מלומד גדול בחכמת התכונה, והמפקד אין לו כל ידיעה בתכונה, הרי זה לא משנה כלום בנוגע לקיום הפקודה. כיון שמדובר בעניני צבא שבהם המפקד הוא המומחה.

ג. בשעה שנמצאים בחזית, ואיש צבא יש לו תפקיד להגן על שטח קטן, אין כל מקום לטענה למי איכפת מה שהוא עושה ומה חשיבות בזה, שהרי כיון שהחייל אינו מכיר בטיב הענינים והפרטים הנוגעים לחזית, אפשר ולפעמים קרוב לודאי שבהתנהגותו הוא בד' אמות שלו תלוי בטחון כל הגזרה או אפילו דכל החזית.

ד. ונקודה זו גם היא עקרית ואולי מקומה בראש, והיא, שבצבא אין מקום לומר שכיון שהוא איש פרטי ובעל בחירה, מי יאמר לו מה יעשה, ואם רוצה לסרב, או לשנות איזה פרט מפרטי הפקודה, או אפילו לעשות היפך הפקודה, ולא עוד אלא שהוא מסכים לקבל עליו כל התוצאות מהנהגתו האמורה, הרי זה ענינו הפרטי. שהרי מובן שמצד העדר הידיעות בכל ההיקף, אפשר שמה שנראה לו כענין של מה

עמודים המצטטים את אותם מקורות

עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.