299

... ובטח למותר להדגיש על הכרח הנהגה בחיי היום יומים שתהא מתאימה להוראות תורתנו תורת חיים וקיום מצותי' עליהם נאמר וחי בהם, שנוסף על העיקר שכן הוא ציווי הקב"ה, הרי זה גם הדרך לקבלת הברכה בהמצטרך להאדם.

נ.ב. לאחרי התחלה בהנהגה האמורה בפועל — ואין לך דבר העומד בפני רצון אמתי,

ישתדל להסתדר בפרנסה שייעצוהו ידידים מבינים.

ולאו דוקא משהו "גדול ויוצא מן הכלל", ואפשר להעשות גדול וחשוב באמת — בכל ענין והתעסקות.

ואפשר ח"ו להיות קטן באמת, אפילו בהתעסקות רעשנית, כנראה במוחש.

(ממכתב עשק"מ תמוז תשמ"ו)

כאו"א (אפילו צדיק גמור כל ימיו) מתפלל בכל יום "אל תביאני לידי נסיון" — באם יחזרו לארצה"ב — תומ"י יתחילו הויכוחים (ובמילא הנסיונות) בענין הדתיות שלהם שתהי' ניכרת בחיי יום יום — שנוהגים באופן שונה מההורים שי' בכו"כ פרטים בכל יום (אכילה וכו') ובפרט בש"ק וכו'.

ואין לדרוש מהורים שלא יהי' איכפת להם מה שילדם אינו אוכל ביחד עמם ואומר הטעם שאסור לאכול זה. [משא"כ בביקור ההורים באה"ק — שבטלה שאלת האכילה וכיו"ב בטלה בעיית ההורים "מה יאמרו כל ידידיהם בראותם הפער בין האבות והבנים" וכו' — ובפרט שהביקור ה"ז רק למשך שבועות אחדים, אבל חזרתם לארצה"ב ה"ז לזמן ארוך. ללמוד רפואה הרי אפשר גם באה"ק].

באם הנ"ל א"א ויחזרו לארצה"ב — צריך למעט באפשריות הנסיונות והויכוחים ככל האפשרי (ע"י שתהי' החתונה בהקדם, ידורו בפ"ע וכו' וכו').

(ממכתב תמוז תשל"א)