296

ואח"כ בא לאה"ק ת"ו, ומתאר אופן פרנסתו עתה, אשר חושב הוא כי הכל הוא בהשגחה פרטית ובמילא מחכה שיתעורר לו רצון עז לאיזה ענין שיהי' ואז מתעסק בו, וכל זמן שאין לו רצון עז ותשוקה עצומה עושה פרנסתו בדרך מהיכא תיתי. ושואל אם זו הדרך.

הנה לדעתי אין זו הדרך כלל וכלל, כי וברכך הוי' אלקיך בכל אשר תעשה כתיב, שצריך להתעסק בענין של פרנסה, ואף שצריך להיות בזה בלי חמימות ובלי לב ולב, כי סוף סוף הכל תלוי בברכת הוי', אבל בכ"ז צריך להיות התעסקות ממש ולא בדרך מהיכא תיתי בלבד.

וידוע מארז"ל (ברכות לה, ב) שצ"ל הנהג בהם מנהג דרך ארץ, ואז הוי' נותן ברכתו ואספת דגנך תירושך ויצהרך. והרבה עשו כרשב"י ולא עלתה בידם.

מובן שלכל או"א צריך להיות קביעות עתים בתורה, ולאנ"ש והתמימים הן בתורת הנגלה והן בתורת חסידות חב"ד, אבל בכל אופן צריך להיות ג"כ עסק בענין של פרנסה.

בטח האריכות בזה אך למותר, כיון שמבואר הענין בכמה וכמה ספרים, ומהם בהל' ת"ת לאדמו"ר הזקן. והשי"ת יתן לו ברכתו אשר בעסק מעט יקבל ברכה מרובה.

(ממכתב ט"ז אלול תיש"א)

במענה למכתבה מיום 294, בו כותבת ראשי פרקים מאשר עבר עלי' ואשר דברה עם רב, ואמר לה דעת תורה בהאמור.

ומובן שעל כל אחד ואחת מבני ישראל לעשות כהוראת רב בעדתו, שהרי הוא המבטא דעת תורה תורתנו הקדושה תורת חיים וזהו הדרך לקבלת ברכת השם בהמצטרך לאדם ולביתו בכל הפרטים.

לכתבה אשר נמצאת בספק כו', לפלא הדבר שהרי בודאי יודעת אשר אחד מיסודי תורתנו הוא ענין הבטחון בהשם ית' והשגחתו הפרטית על כל אחד ואחת, שלכן על האדם להיות במנוחת הנפש, כיון שהשם ית' משגיח עליו, אלא שהורה לנו השם ית' בתורתו הקדושה שעל האדם לעשות את התלוי בו גם בדרך הטבע, ואז מקום לקיום מה שנאמר וברכך ה' אלקיך בכל אשר תעשה, ולכן עלי' למלאת הוראת הרופא ששואלת בעצתו, ולהתחזק עוד יותר בבטחון האמור והשם יתברך יצליחה.

מזכירה במכתבה שביקרה אצל הרב. . שי' ודברה אתו בעניני', ומובן שיכולה להראות להרב מכתבי זה, ויבארה יותר בפרטיות, אם מה שהוא אינו ברור כל כך לדעתה.