294

דאורייתא, ומג' דברים דיהרג ואל יעבור וכו', אפילו באם רק הי' אביזרייהו וספק וכו' הרי זה לחומרא, על אכו"כ שראו במוחש מתוצאות הפגישות שעברו ויצאו מגדר ספק.

להקל על כת"ר העדר ההשתתפות בהאמור, להוי ידוע, ובודאי גם בלאו הכי ידוע, שלמרות כל ההצהרות שאין כוונת הפגישות להסתה וכולי, המציאות היא דוקא להיפך, אשר רובם של המארגנים פגישות אלו אין מטרתם למצוא האמת, כ"א כוונות צדדיות ולפעמים גם הפכיות לאמת, אלא שאין לדבר ולהאריך בנקודה שאינה במעלתן של ישראל.

המורם מכל האמור, שבאם רק ביכלתו למנוע גם אחרים מהשתתפות בפגישות אלו, ופשיטא בנוגע לעצמו, מה טוב לבטל פגישות האמורות בכלל, ותבוא עליו ברכה וזכות הרבים תלוי בו. וכנ"ל זהו ענין הנוגע בעקרי האמונה.

מהנ"ל מובן ג"כ יחסי בנוגע להשתתפות במכתביעתים וירחונים שמטרתן פגישות כהנ"ל.

ולקושייא הידועה, מה יעשו נבוכי דורנו באם ישמעו רק טענות עובדי ע"ז ולא יישמע קולם של שלומי אמוני ישראל, המענה הוא פשוט: לזה אין צורך בויכוחים ופגישות, ובפרט פגישות עם כאלו שספק אם מותר על פי דין תורתנו להסתכל בפניהם; כי אם לערוך הרצאות, או בסגנון שלומי אמוני ישראל לדבר בעקרי אמונתנו יסודותי' ופרטי' ולבארם באר היטב ובתוקף המתאים לתורתנו, שהיא תורת אמת ותורת חיים, שלא ליבוש מפני המלעיגים (עיין טור ושו"ע או"ח ריש סי' א'), ודברים היוצאים מן הלב נכנסים אל הלב ופועלים פעולתם, אלא שלא יבלבלו את השומע בהקדמות בלתי נכונות אפילו על מנת להפריכן.

ויהי רצון שינצל כשרונותיו וידיעותיו וכולי באופן הטוב האמתי, טוב לשמים וטוב לבריות גם יחד, חדור אור וחיות חסידותיים, שנק' עץ החיים שאין שם תערובת רע ח"ו (עיין אגה"ק סי' כו), ניצול כחותיו במילואם ומתוך שמחה וטוב לב.

(ממכתב כ"ז אדר א' תש"ל)

... נוסף על עצם השמחה דענין השידוך והמעלות שכותבים, שמחתי להוודע, וכאן ההזדמנות להביע גודל הקורת רוח שלי, על נדבתם הממשית בסך של 5000 בקשר לפעולות. ובודאי יודעים אשר אף שבכלל אין לנסות את ה', ואדרבה, תמים תהי' עם ה' אלקיך, יצאה מצוות הצדקה שנאמר עלי' ובחנוני נא בזאת וגו' (מלאכי ג, י. וראה ג"כ שו"ע יו"ד סי' רמ"ז בסופו). ולזאת שמחתי שההתנדבות