293

ראה

... באם^* אין חשש^** כלל וכלל — שעי"ז יבוא מי מהשומעים לעבור על הלאו דאל תפנו גו' (יד הל' ע"ז ב, ב: שלא לקרות כו' כלל! ושם ב, ג שיש בזה — קרוב לודאי — עוד לאו דלא תתורו גו')

ולהשתתף בדיאַלאָגן וכו' וכיו"ב. באם יש איזה חשש — למה להכנס לכ"ז ובפרט בענין שאפילו אביזרייהו כו' ובתקופתנו וכו'.

(ממכתב ג' דחנוכה תש"ל)

... לשאלתו אודות ההשתתפות בויכוח או בחילופי דברים בנוגע לנצרות וכולי, הנה בהביא בחשבון בלבול המוחות וטשטוש המבהיל של כל הערכים בתקופתנו זו, דעתי בשלילה מוחלטת. ונימוקי עמי, שאפילו את"ל שהשתתפותו בפגישה זו אין בה חשש כלל מאיזה צד וענין שיהי', הרי בכל כגון דא אין נוגע כל כך כוונת המשתתפים בהפגישה, ועל אכו"כ שאין נוגע כוונת המרצה, כי אם תגובת הציבור, כולל לא רק הנוכחים בהפגישה, כי אם הציבור שישמע אודות הפגישה, תגובה מידית, וכפי שראו בפועל גם בארה"ב, וסדנא דארעא חד הוא, שכדאי ונכון לסדר פגישות כאלו, ובל' דניאל יתבררו ויתלבנו ויצרפו הדברים גו' (מבלי לשים לב כלל וכלל להמשך הכתוב והרשיעו רשעים ולא יבינו כל רשעים והמשכילים יבינו, וד"ל). ותוצאה מידית מזה יהי' שכל או"א יחשוב שראוי הוא לאותה איצטלא להתבונן בענינים כאלה ולדון בהם וגם להחליט, הרי פתח פתוח הוא, ולא רק פתח אלא פירצה גדולה, פירצה תרתי משמע. אשר נוסף על העוסק בענינים אלה שהוא עובר על לאו מפורש מן התורה (רמב"ם הל' ע"ז, פ"ב, ה"ב), הרי כפי שראיתי ונוכחתי עסק זה בספרים ובהענינים וכו' מביאה לבלבול הדיעות, ועד שמתוך העדר הידיעה באים לדיעות כוזבות ונפסדות ועד לדיעות של היפך האמונה, ולא חלה ולא מרגיש שלא רק שסר מן הדרך, אלא וסרתם וגו'.

הכתוב לעיל בתקפו הוא אפילו באם היתה תועלת מפגישות וויכוחים אלו, על אכו"כ שעד עתה לא ראיתי ולא מצאתי אף אחד או אחת שנתקרבו עי"ז יותר לעניני יהדות תורתנו ומצותי', ועיי"ש ברמב"ם ה"ג.

בודאי לדכוותי' למותר להדגיש, אשר כיון שהמדובר הוא בנוגע לענין