279

יעמידו את ואַשינגטון וכו' בפני עובדות — יקימו ישובי קבע אזרחיים בשטחים וכו'). נצחה הדעה — להחזיר (ונתפרסם בין או"ה והותחל הלחץ). וכמו שאמרתי לפני כו"כ שבועות — ה"ז כבר לאחר ההחלטה להחזיר, ושאַרם אל שייך — בחכירות וכיו"ב. ועתה כבר אין היכולת לחזור בה — מפני הלחץ (לפי ידיעותי ממקור (שע"ע הי') נאמן בהחלט, לא יסכימו בואַשינגטון בשום אופן למלחמה ואפילו לחשש של מלחמה במזרח התיכון, ולא ימנעו גם מהפסק הספקת נשק ועזר בכלל — וכבר המציאו "תירוץ" שאין זה לחץ ח"ו, כ"א העדר סיוע והשתתפות בפעולה שאינה לרצונם — ואז אין אפשריות להחזיק בשטחים וכו'. ובושינגטון מבינים זה). וכשאין תועלת ואין זה מעשי — אין מקום לדבר עד"ז.

נוסף על האמור מכבר — שדיבור בהאמור יכול לפגוע בהמו"מ לקבל עזר מאַקסימאַלי עבור ההחזרה. ועוד, כיון שעתה אין ענין דסכנת נפשות אלא להגדיל העזר כנ"ל — אסור לסכן נפשות דאנשי הצה"ל עי"ז.

אבל בטח [באם ח"ו תתעכב ביאת משיח צדקנו] כשיבוא זמן הבחירות יזכרו בנ"י מי הם אלה אשר תיכף ומיד לאחר נצחון המפליא של מלחמת ששת הימים התחילו במו"מ איך להשתחרר ולהפטר משטחים המשוחררים.

(ובפרט שבאם, ר"ל, הנסיגה דשנת 1971 תביא לתוצאות דומות להנסיגה דשנת 1956 — ויזדקקו עוה"פ לנצחון מפליא, הנ"ל ירצו לאחרי הנצחון להתחיל עוה"פ במו"מ דומה וכו')

וידעו מי הם אלה המאמינים — וגם בנוגע למעשה בפועל — בשלימות ארץ הקודש ובשלימות גוי קדוש ובשלימות תורתנו הקדושה.

ע"כ בנוגע לנדו"ז.

— המוקף בחצע"ג נאמר רק להיחיד ולא ברבים בההתועדות. והטעם מובן.

(ממכתב מוצש"ק פ' ויקרא תשל"א)