277

בנין דירות בשטח הסמוך לחברון; במלים אחרות הכרזה בשם כל העם היושב בציון אשר בחברון עצמה אסורה דירת בן ישראל! ומובן הטעם — כי שייכת היא לאלה היושבים בה עתה, ובסגנון התנ"כי "רצחת וגם ירשת", שהרי על ידי רציחה כפשוטה גורשו בני ישראל מעיר האבות. וה"נחמה" שבהחלטה האמורה, כפי שהביאו לי הבשורה ע"ד הנצחון הגדול בהחלטה זו, שהחליטו סוף סוף ליישב יהודים מחוץ לחברון, הרי מלכתחילה ידעו שגם בזה זקוקים יהיו לקבל אישור מכמה מעצמות, ובעיקר מוואַשינגטון והסטייט דעפּאַרטמנט (משרד החוץ), אשר מנהגו הוא שכל הויתורים מצד ישראל מתקבלים תיכף ומיד ואין שייך בזה חזרה וחרטה, מה שאין כן תביעות ישראל דנים בהן בשקו"ט ארוכה וכו' וכו'. והרי יכלו לעשות זה בחשאי — וכמו בירושלים — ולא לקבוע ולפרסם האיסור שבחברון ומטעם כל השרים!

שאלתי שאלה האמורה לפני כמה וכמה שבועות, וכנ"ל עד עתה לא קבלתי שום הסברה. ואין להאריך בדבר המצער.

כאמור לעיל, מכתבי זה הוא בשביל מר ובשביל אלו שיראה בעיניו שיש תועלת שידעו מתוכנו, אבל לא לפירסום בעתונות, כי אין כונתי בזה למלחמה נגד הממשלה.

אשתמש בהזדמנות זו, ובהפתעה הנעימה לקבל מכתב ממר לאחרי ההפסק הכי ארוך מעת ביקורו כאן, למלא חובה נעימה להביע תודתי על אשר הגין עלי מהמאמר הראשי שנדפס ב"הארץ", ובפרט שכבודי אין נוגע בזה כל כך, שהרי הורגלתי "בתגובות" כאלו נגדי ובחריפות יותר עוד מנעורי, כשגרתי במדינת מועצות הברית והייתי בן הבכור להרב הראשי בעיר מחוזי, וכיון שהיו לי מכירים בין הסטודנטים וכו' הרי מובן שבעת ויכוחים וכו' התקיפו "גם" אותי, ואדרבה כיון שהיו לי ידיעות גם בשטחים בהם למדו סטודנטים האמורים, ומהם יעווסקים, קומוניסטים וכולי.

אלא מה שנוגע לי הוא ענין הפצת היהדות, ולכל לראש מבצע תפלין, שזכיתי שדברי התעוררות שלי בזה מתקבלים בין כמה חוגים, וכיון שהתקיפו אותי בעתון וכו' הרי יש כאלה שבאים למסקנה מזה שאין להניח תפלין ח"ו שהרי יוזם הפעולה נכתב עליו ככה וככה בעתון פלוני ועודנו עומד ומדבר ומעודד שיניחו תפלין.

התקוה שבזה לא תזיק ההתקפה כיון שאין כל הקשר שכלי ושייכות בין שני הענינים [— שאפילו באם היתה ההתקפה צודקת על מאה אחוז, מהי השייכות לקיום מצות תפלין הכתובה בתורתנו, תורת חיים ותורת אמת, בארבע מקומות בתורה שבכתב ובריבוי מקומות בתורה שבעל פה וכו' וכו'. —] ברם לצערנו חיים אנו בדור תהפוכות, שלא כל הענינים נחתכים דוקא על פי שכל והגיון מדוייק. ובודאי לדכוותי' דמר אין צורך להאריך בזה.

בכבוד ובברכה.

(ממכתב ג' תמוז תש"ל)