257
שבזמננו כאשר יש צורך בהוראה ברורה בתורה מראה אותה הקב"ה במציאות בצורה ברורה:
נוכחנו שמאז ל"ג בעומר לפני שלש שנים שגם אז דובר על "ונתתי שלום בארץ", "וישבתם לבטח בארצכם7", והוחל ב"מיבצע תפילין" להפיץ את מצוות הנחת תפילין, הרי דבר זה הציל אלפים ורבבות מישראל החיים וקיימים עד היום הזה ויאריכו ימים ושנים (ולפיכך ודאי שימשך מיבצע זה, ואדרבה — באופן של "תלכו"3: יותר ויותר).
במשך שנתיים ימים היה המצב רגוע באופן יחסי, ורק מזמן לזמן היה מתרחש משהו, אך היתה התקוה שלאחר מכן יוחל לדבר על שלום. לפני חדשים מספר החל המצב להחריף. יש כאלה הרוצים לתלות הדבר בסיבות צדדיות ולהסביר שהדבר בא כתוצאה מסכסוך בין גוי אחד לגוי אחר וכו', ברם, הרמב"ם פוסק בהלכות תענית8, על "דרכי התשובה" (כלומר: הדרכים לעמוד על האמת), איך להתייחס למאורעות ("בזמן שתבוא צרה"): "... אבל אם. . . יאמרו: "דבר זה ממנהג העולם ארע לנו וצרה זו נקרה נקרית" — הרי זו דרך אכזריות. . . ותוסיף הצרה צרות אחרות. הוא שכתוב בתורה9: "והלכתם עמי בקרי — והלכתי עמכם בחמת קרי", כלומר, כשאביא עליכם צרה כדי שתשובו — אם תאמרו שהיא קרי, אוסיף לכם חמת אותו קרי".
כאן מן המקומות המועטים ב"יד החזקה" בהם הרמב"ם מפרש פסוקים בתורה, והוא מבאר את הפסוק הנאמר בפרשתנו ("והלכתם עמי בקרי") כמתייחס לאנשים הסוברים בטעות שיש לעולם דרכים ומהלכים משלו, בלי כל קשר להתנהגות היהודים. הרמב"ם אומר שטעות כזו מביאה את התוצאה העגומה המפורשת בהמשך הפסוק. אלא שהרמב"ם מכניס את הדברים להלכות תענית, ואילו חידושו של רבי שמעון בר יוחאי הוא, כפי שנאמר בזהר, שלא היה זקוק לתעניות, כי אם השיג את ביטול הדברים הלאטובים באמצעות בקשה וברכות לישראל.
החרפה הדרגתית מקבילה להידרדרות בשאלת "מיהו יהודי"
בהתאם לפסק הרמב"ם הרי גם כאן אנו רואים החרפה הדרגתית במצב, החרפה שהיא מקבילה להידרדרות הדרגתית בענין זה של החשבת גויים כיהודים.
ההתחלה היתה בדברים קטנים (כפי שמוסבר שמ"חבלי שוא" עלולים להגיע ל"עבותות העגלה"10, ואי אפשר שתהיה ההתחלה ב"עבותות"), בדברים שלא נדרש להם הכשר מהשלחןערוך, וכאשר הוזנחו הדברים — הגיע המצב לחומרתו, "ויצא
הערות
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.