237
... מעורר במכ' כ"ק מו"ח אד"ש (ע"ד מדע יודע ידוע)*, אבל אינו מבאר מה שהוקשה לו בזה. וכשיודיעני — אכתוב מה שלפענ"ד. ומה שעמד על מה דמשמע שם שמדע הוא עצמות — הכוונה לפענ"ד: "עולם השכל" עצמותו ומהותו הוא שכל, היינו שכל קודם שבא באיזה ציור שיהי'. ולכן הוא נמצא, בהעלם עכ"פ, חודר כ"ד שבעולם ההוא, גם מדריגה היותר אחרונה — הבכן, ידוע. וכידוע דאף דעצם אינו מתחלק, אבל נמצא הוא בכל חלק של הדבר אף היותר אחרון. וכדוגמא המובאת בכ"מ דשמן נמצא בכ"ד. ועצם כשהוא שייך, ה"ז דוקא להעצם שבשאר הדברים ששייך אליהם השתל' הכתרים זמ"ז. וזהו ג"כ השייכות דמדע דוקא לעצומ"ה.
איני כותב בזה יותר כי, כנ"ל, אי ברור אצלי לאיזה ענין מתכוון, וואס קוועצט דא, ולבירור אחכה. . .
שוב ראיתי דשואל ג"כ לתוכן המענה במכ' הנ"ל: ובקיצור: הסדר, מלמעלמ"ט, הוא מדע יודע ידוע, כמ"ש במכ' שם — וראה בפרדס, הנסמן בהערותי**, שזהו כח"ב. והנה בתניא רפ"ב החידוש דקמ"ל הוא: א) דיש נפש נוספת בישראל. ב) שנמשכה למטה מחכ' ית'. ולכן מתחיל ב"הוא המדע" — שזהו א) בפשיטות בפרקין. וזהו ב) התחלת ההמשכה, ואח"כ "הוא היודע" — שזהו א) החידוש. ב) סיום ההמשכה. משא"כ בפ"ד הפשיטות הוא מציאות התורה, והחידוש — מעלתה על נר"נ, שדוקא היא מתאחדת עם המדע. ולכן מתחיל ב"הוא היודע" — שזהו א) הפשוט. ב) התחלת ענין ההתאחדות. ומסיים ב"הוא המדע" — שזהו א) החידוש. ב) סיום ענין ההתאחדות. ועפי"ז מיושב ג"כ בתניא פכ"ג וספמ"ח. ויעוין היטב פמ"ב וח"ב פ"ז ופ"ט בהגהה. . .
ומה שהעיר בתניא רפ"ה שכתוב שם: השכל תופס כו' והמושכל נתפס כו' — דלכאורה כיון שהשכל תופס במילא מובן דהמושכל נתפס, ומאי קמ"ל.
והנה מאמר דא"ח המבאר זאת איני יודע לע"ע. ומה שנלפענ"ד: א) גם אם לא הי' בזה כל חידוש נוסף כותבו בפירוש כי גם זה נצרך להמסקנא שזהו יחוד נפלא כו'. ב) בלימוד התורה זהו באמת חידוש גדול למאד, דגם שלומד שלא לשמה ואפילו זה שעליו נאמר ולרשע אמר אלק' מה לך לספר חקי ונעשה לו סם המות, הנה בכ"ז אם רק שכלו תופס כו' הרי המושכל נתפס כו' ונעשה דם ובשר כבשרו. ולהעיר ג"כ מהל' ת"ת לאדה"ז פ"ד ה"ג.
(ממכתב כ' טבת תש"ט)
הערות
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.