189

הערות

1. 36. כ"ה גירסת המהרש"ל שם. ולפי הגירסא מאה תעניתא — השייכות של מאה לביטול הוא ע"ד מרז"ל (אבות פ"ה מכ"ב) בן מאה כאילו מת ועבר ובטל מן העולם.
2. 37. באוה"ת תצא ע' תתריא, שגם מ' יום דתורה הוא כנגד יצירת הולד לארבעים יום "כי זאת התורה אדם, ושייך הריון כו'". עיי"ש.
3. 38. ראה גם אוה"ת תולדות קלז, א שענין "בן ארבעים שנה" דיצחק שייך לענין קאי אדעתי' דרבי' — תורה (הוראה[ednref_37_*]), ולענין מ' יום שמר"ח אלול ועד יו"כ — תשובה. ועפי"ז תומתק השייכות ד"וכל טוב אדוניו בידו" (ח"ש כד, יו"ד. וראה ב"ר פנ"ט, יא. פירש"י עה"פ) לנשואי יצחק — כי ענין "וכל טוב אדוניו בידו", הוא מה שקאי אדעתי' דרבי' — אברהם (ראה בכ"ז לקו"ש (כרך א') ע' 55).
4. 39. גם תשובה, יש לה שייכות מיוחדת לנשואין (ראה בהערה שלפנ"ז ובשוה"ג שם), כי חופה הוא בחי' (ת"ת ד)בינה המקפת לזו"נ (חתן וכלה) — לקו"ת שה"ש מז, ד. ולהעיר מהמבואר לעיל סעיף..., שגם אגה"ת הוא חלק השלישי של ספר התניא, הכולל את ב' החלקים שלפניו: שער היחוד והאמונה (מלכות) וספר של בינונים המבאר פרטי הענינים דאהוי"ר (ז"א).
5. 40. פירש"י לאבות שם. שלכן מפרש (ע"ז יט, ב. וכ"ה דעת הר"ן — הובאו בש"ך יו"ד סרמ"ב — ותוספות שאנץ סוטה כב, ב) שהשיעור דהוראה הוא מ' שנה משנולד. וגם לדעת התוספות (סוטה שם — הובא בש"ך שם), שהוא ארבעים מששמע מרבו, הוא לפי שבדברי הרב ישנו כל הענין, אלא שהוא בהעלם בדברים קצרים ובדקדוקי התיבות (ראה בארוכה ד"ה וידעת תרנ"ז), ושכלול הנקודה שקיבל מרבו הוא במשך ארבעים שנה. [edn_37_*] באוה"ת שם (וראה בארוכה שם ויצא רו, ב ואילך) שנשואי יצחק ורבקה — יחוד מ"ה וב"ן — הוא ע"י גילוי בחי' בינה — מ"ם. עיי"ש. ואולי זהו ג"כ מהטעמים למנהג בית הרב לקבל "סמיכה" להוראה קודם הנשואין.