156

ט. ויש לומר, שזהו גם מהטעמים שעל ענין ניקוי וטהרת הנפש מ"לבושים הצואים" מספיקה תשובה תתאה, משא"כ כדי להשלים את האור הנעדר ע"י חסרון קיום המצוות, צריכים לתשובה עילאה²⁹:

ניקוי הפגמים בא (כנ"ל ס"הו) מפני שב"בעל הרצון" החטא אינו תופס מקום, ודוגמתו בנשמת האדם — שהחטא אינו נוגע בההתקשרות העצמית והיא נשארת תמיד בשלימותה.

משא"כ המשכת האור באה (כנ"ל שם) מזה שבעל הרצון אינו מוגבל באופן ההמשכה, שדוגמתו בנפש האדם היא מה שרצונו להיות דבוק בהקב"ה אינו מדוד ומוגבל לפי החיוב שמצד הדין.

ולכן, בשביל ניקוי הפגמים מספיקה גם תשובה תתאה, משא"כ לענין מילוי האור שחסר, צריכים תשובה עילאה — כי היציאה ממדידה והגבלה דהבעל תשובה להיות דבוק בהקב"ה (שזוהי הסיבה שעל ידה נמשך האור שחסר) הוא בגילוי (בעיקר) בתשובה עילאה, שהיא "ברעותא³⁰ דלבא יתיר ובחילא סגי לאתקרבא למלכא"; משא"כ זה שההתקשרות העצמית היא בשלימותה (שהיא הסיבה על ניקוי הפגמים) הוא בגלוי גם בתשובה תתאה. כי כללות ענין התשובה (באיזו דרגא שהיא) בא (כנ"ל שם) מצד עצם הנשמה שהיא תמיד (גם בשעת החטא) מיוחדת עם הקב"ה, "חבוקה ודבוקה בך, יחידה לייחדך"³¹.

יו"ד. ע"פ כל הנ"ל יש לומר, שהחילוק בין שני הענינים הנ"ל הנפעלים על ידי תשובה (ניקוי הפגמים ומילוי האור שנעדר) הוא:

כיון שניקוי הפגמים בא מצד ההתקשרות העצמית של הנשמה עם עצמותו ית' (בעל הרצון), ששם מלכתחילה אין פגם, הרי אין זה באופן שהתשובה פועלת ניקוי הפגם, אלא שכיון שע"י התשובה מתגלית ההתקשרות העצמית, הרי עי"ז נעשה בדרך ממילא ניקוי כל הפגמים³²;

משא"כ הענין דמילוי אור שנעדר, כיון שזה קשור עם ה"המשכה" שמצד בעל הרצון [ועד"ז בנשמת האדם — עם "המשכת" ו"גילוי" עצם הנשמה, כאשר רצונה הגלוי להתדבק עם הקב"ה (ע"י תשובה) הוא בלי מדידות והגבלות], ה"ז באופן שה"רעותא דלבא יתיר ובחילא סגי" פועלת וממשכת את האור.

זאת אומרת, שהמשכת האור שע"י תשובה (עילאה), הוא לפי שהמעלה דתשובה (ה"רעותא דלבא יתיר ובחילא סגי") היא בדוגמת "כלי" הממשיך האור — וה"ז ע"ד ההמשכה שע"י מצות שהן "אברים" ו"כלים", והחילוק הוא רק בזה, שמצד בחי' רצון דמצות יש הגבלה שההמשכה היא רק ע"י מצות, ואילו מצד בעל הרצון באה ההמשכה (גם) ע"י תשובה.

יא. ע"פ כל הנ"ל יש לבאר טעם ה