ספרי כ"ק אדמו"רלקוטי שיחותכרך לטהוספות - ביאורים בלקוטי לוי"צ על אגה"תאגרת התשובה ה153

153

ח"ס היא רק "למעלה", פעם אחת (כלומר: חכמה סתימאה שייכת לחכמה דאצילות, כידוע⁶ שהחכמה מושרשת בכתר, אלא ששם החכמה היא "סתימאה"), לכן אין בכחה לנקות הפגמים; וניקוי הפגמים הוא רק מבחי' (רצון העליון) שהיא "למעלה מעלה" משם הוי'⁷.

ג. אבל צריך להבין:

מבואר בלקו"ת⁸ ש"תיקון כל הפגמים" ע"י י"ג מדות הרחמים הוא לפי ששרשן מ"מוחא סתימאה"⁹, שיש בו מעלה על בחי' גלגלתא —

ואיך מתאים זה עם המודגש באגה"ת שהטעם שי"ג מדות הרחמים "מנקים כל הפגמים" הוא לפי שנמשכות מרצון העליון (בחי' גלגלתא), שלמעלה מחכמה סתימאה?

ד. ויש לומר כללות הביאור בזה:

בחטא — ובמילא גם בתיקון החטא ע"י תשובה — יש, בכלל, שני ענינים¹⁰:

א) ע"י חטא מתדבק האדם עם הרע של החטא — "מלפפתו"¹¹. וכיון שנשמת האדם היא "חלק שם הוי' ב"ה"¹², נגרם עי"ז פגם גם בד' אותיות שם הוי' (שבנפש האדם, ושלמעלה).

ב) כיון שע"י קיום מצוה, כולל גם קיום מצות לא תעשה, ממשיכים אור אלקי¹³, הרי ע"י עבירה (נוסף לכך שהרע נדבק בנפשו) חסר האור שהי' נמשך¹⁴ ע"י קיום המצוה (הלאו)¹⁵.

ולכן, גם בהתיקון שע"י תשובה, אינו מספיק נקיון הנפש מלכלוך החטא (ה

הערות

6. רמ"ז ר"פ אמור פח, סע"ב. הובא בלקו"ת אחרי כז, סע"ד. ובכ"מ.
7. וי"ל שקוצו של יו"ד רומז לב' הענינים: חלק התחתון של הקוץ הסמוך ונוגע ודבוק לגוף היו"ד, רומז לבחי' ח"ס שהוא למעלה מהיו"ד; וחלק העליון שבו שאינו סמוך להיו"ד, הוא בחי' רצון העליון (גלגלתא) שהוא למעלה מעלה מהיו"ד. ועפ"ז יש לומר, שאדה"ז רמז לחלק העליון של הקוץ במש"כ "והקוץ שעל היו"ד", ולא "והקוץ של היו"ד" (ע"ד הלשון בפ"ה (צה, ב) ובפ"ח שם). וראה לעיל ע' 148 הערה 24 בשוה"ג.
8. נצבים מט, ד. ובביאור להמאמר באוה"ת שם ע' א'רעג ואילך. ובכ"מ.
9. ראה גם אגה"ק סכ"ח, שכפרת הזדונות (ראה לעיל הערה 5) נעשה ע"י ההמשכה ממו"ס.
10. באגה"ת בתחלתה, שע"י ביטול מ"ע "האור נעדר", וכשעובר על מל"ת כו' עושה פגם. אבל י"ל שבפרטיות, ענין הפגם הוא גם בביטול מ"ע (מכיון שגם זה הוא מרידה במלכותו ית' (אגה"ת שם)), כמובן גם מאגה"ת ספ"ז "והמבטל ק"ש פוגם כו'"; והענין ד"האור נעדר" הוא גם בעובר על מל"ת, כדלקמן בפנים ובהערה 15. וראה סהמ"צ להצ"צ לח, א: "בביטול מ"ע או בעברו על ל"ת" הוא "ממעט המשכת החיות כו'" וגם "ממשיך כו' תוספת יניקה לעמקי הקליפות". ולהעיר גם מד"ה אנכי תרס"ה: אם פוגם ח"ו בקיום מצוה ה"ה פוגם בשם הוי' למעלה לבד זאת שאינו ממשיך את האור עוד פוגם וגורם סילוק האור.
11. סוטה ג, ב. הובא באגה"ת שם פ"ח (צח, א) לענין "לבושים הצואים הם החיצונים" הנעשים ע"י עוונות.
12. אגה"ת פ"ד (צד, סע"א).
13. שלכן "ישב ולא עבר עבירה נותנים לו שכר כעושה מצוה" (קדושין לט, סע"ב. וראה תניא פכ"ז). ואדרבה ע"י קיום מצות ל"ת נמשך אור שלמעלה מהנמשך ע"י מ"ע (לקו"ת פקודי ג, ב ואילך. ועוד. ד"ה אנכי שם).
14. דמכיון שכל הענינים הם בהשגחה פרטית, הרי מה שהזמינו לו מלמעלה שיבוא דבר עבירה לידו הוא בכדי שיקיים מצות (ל"ת) זו.
15. דנוסף על סילוק האור שנעשה מצד הפגם (סה"מ פר"ת ע' עד. ד"ה דרשו תרצ"א פ"ד. ובכ"מ. וראה עד"ז אוה"ת נצבים ע' א'רל), חסר גם האור שהי' צריך להמשיך ע"י קיום הלאו.

עמודים המצטטים את אותם מקורות

מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.