150

יו"ד. וזהו גם ביאור שלשת סוגי המדריגות — כתר (רצון), חכמה ובינה ז"א מלכות:

בכתר אין שום "כלים", ואין שייך שיתלבש ויותפס באיזה ענין שהוא, אפילו לא בקוץ [וקוצו של יו"ד הוא רק רמז על רצון, כנ"ל];

בחכמה כבר ישנם כלים, אבל הכלים הם בבחי' אור כידוע³⁵ [שלכן כל מציאות החכמה היא — ביטול, כנ"ל], ולפיכך גם בחכמה לא שייך לומר שהיא "נכללת" (או אפילו נרמזת) באות וכלי — ואינו אלא שנקודת היו"ד היא רמז על הביטול דחכמה (כיון שהיא אות (מציאות), אבל ציורה הוא "נקודה לבד" — ביטול).

[אלא שכיון שסו"ס ישנם כלים בחכמה — היא מציאות של ביטול — לכן יש קצת שייכות בין היו"ד וחכמה, שלכן היו"ד (אינה "רומזת" — מרחוק — אלא) "מרמזת לחכמתו ית'", באופן של קירוב והתייחסות, כנ"ל סעיף ז];

ואילו בינה ז"א ומלכות, שהם אורות המתלבשים בכלים — "נכללות (ונרמזות)" באותיות הו"ה: הם מתלבשים ונתפסים בהאותיות, עד שנעשים "חלק" מהם ("נכללות").

יא. ע"פ הנ"ל יש לבאר עוד ענין — זה שגם גבי בינה ז"א ומלכות נקט אדה"ז (לא רק "לשון כלל, נכללת", אלא) גם לשון "רמז" [אלא שלא כתב (כבכתר וחכמה) שהאותיות הו"ה מרמזות עליהן, אלא שהן נרמזות בהאותיות]:

אע"פ שהאור המתלבש בהאותיות מצטייר לפי תמונת האותיות שהוא מלובש בהן כנ"ל, הרי יש חילוק בין ציור האותיות (כלים) עצמן והציור שבאור³⁶:

בהאותיות וכלים, כיון שענינם הוא "מציאות", הרי הציור שבהם הוא חלק ממציאותם גופא; משא"כ באור, שמצד עצמו הוא פשוט, ורק שהאור מתלבש בכלי — אין ציור הכלי נקנה בהאור בפנימיותו (וכידוע³⁷ המשל לזה ממים הנמצאים בכלי זכוכית, שזה שהמים נראים כפי צבע הכלי אינו שינוי בהמים גופא).

וזהו תוכן שתי הלשונות "נכללת" ו"נרמזת": ה"כלים" של הספירות "נכללות" ב(ציור) האותיות, משא"כ האורות של הספירות, הגם שהם מלובשים בהאותיות (שהרי הם בהתלבשות בכלים), ה"ז רק באופן של "רמז".

[ויש לומר, שגם במצוות — ה"תלויות" בשם הוי'³⁸ (עשר ספירות) — יש (דוגמת)