ספרי כ"ק אדמו"רלקוטי שיחותכרך לטהוספות - ביאורים בלקוטי לוי"צ על אגה"תאגרת התשובה ד149

149

מקיף שלמעלה לגמרי משייכות לכלים (שלכן אין "בטלית הגשמית שום קדושה כלל", עד ש"מותר להשתמש בה דברי חול")

— ודוגמתה למעלה יש לומר היא לבחי' אנכי "דלא אתפס בשם ולא אתרמיז בשום אות וקוצא כלל"²⁹, והרי אין בתיבת "אנכי" שום קדושת שם, אלא ש"אנכי" הוא רמז על "בחי' אנכי מי שאנכי", עצמותו ית' —

אבל עד"ז יש לומר גם באור השייך לאותיות וכלים, שיש בו שני אופנים:

א) אור המתלבש³⁰ ונתפס בהאותיות, ודוגמא לדבר: רב המסביר דבר שכל, שהסברא מלובשת בתוך האותיות של הרב;

ב) אור שאינו מתלבש באותיות, ורק שהאותיות כו' הן רמז על האור, ודוגמא לדבר — חידה³¹, שתיבות החידה הן רק רמז על שכל (עמוק), אבל אי אפשר לומר שהדברשכל "מלובש" בהחידה³².

ועד"ז יש שני אופנים אלה למעלה, ובלשון המאמר הנ"ל (בנוגע ל"אנכי") — (א) אתפס בשם, (ב) אתרמיז באות וקוצא:

"אתפס בשם" היינו האור שמתצמצם ומתלבש ונתפס בהשם — ולכן נעשה ציור בהאור (כתמונת אותיות השם);

"אתרמיז בשום אות וקוצא" — שהשייכות בין ה"אות וקוצא" להאור האלקי היא רק בזה שבציורם יש רמז על האור

[ולדוגמא: הנקודה דאות יו"ד היא רמז על הביטול דספירת החכמה; והקוץ שעל היו"ד, שאין בו צורת אות אלא "רמז בלבד"³³, הרי הוא רמז על כתר שאינו בגדר השגה כלל, ומתגלה רק בדרך "רמז"³³]

אבל האור גופא אינו (מתלבש ו)נתפס בציור האות והקוץ, באופן ששייכותם היא רק בדרך רמז³⁴.

הערות

29. לקו"ת פינחס פ, ב. וראה זח"ג רנז, ב.
30. דלבוש הוא בשייכות למדידות המלובש בו.
31. ראה ענינה: ד"ה כל מחלוקת תרע"ח. ועוד. ולהעיר שזהו מעשר לשונות שנק' נבואה (ב"ר פמ"ד, ו. וש"נ). וראה רמב"ם הל' יסוה"ת פ"ז ה"ג. שם ה"ו. ועיין מו"נ ח"ב פמ"ג. ס' עבוה"ק ח"ד פכ"ב ואילך. ועוד. ואכ"מ.
32. ראה לעיל הערה 21, שהרמז דקוצו של יו"ד הוא כענין לחכימא ברמיזא. ובשערי אורה ד"ה יביאו לבוש מלכות (פמ"ב), שענין "יותר רחוק גם מן המשלים הוא ענין הרמז שמרמז דבר חכמה עמוקה בידו כו'" — ומשמע מזה, שבהרחבה — חידה בכלל משל[ednref_34_*] (ועייג"כ ד"ה ביום השמע"צ עת"ר).
33. לקו"ת תצא שם. וראה לעיל הערה 21.
34. ראה לקו"ת ויקרא (ה, ריש ע"ב) דבתגין של ס"ת "נרמזו רזין דאורייתא שלא יוכלו להתלבש בדיבור. . כמו לחכימא ברמיזא כו'". וראה אוה"ת תצא שם (וסד"ה אורח חיים הנ"ל) בנוגע לקוצו של יו"ד, שעפ"ז [שהוא רק כמו ענין לחכימא ברמיזא] מובן זה שיש קס"ד (מנחות לד, סע"א) דקוצו של יו"ד אינו לעיכובא — דלכאורה, מכיון דקוש"י הוא בכתר פשיטא דמעכב יותר — כי מכיון דאינו נתפס באות ממש כמו שאר האותיות רק ע"ד הרמז, א"כ ס"ד דאינו מעכב[ednref_35_*]. [edn_34_*] להעיר ג"כ מתו"א (יד, סע"ב) "בדרך משל וחידה". ולהעיר מסידור קמט, רע"א. [edn_35_*] ויתירה מזו: לדעת אדה"ז (שו"ע או"ח סל"ו ס"ב — תמונת אות יו"ד), "הקוץ שעל היו"ד" שהוא (דוקא) הרומז על כתר (זח"ג י, ריש ע"ב) — צ"ל רק לכתחילה, ואינו מעכב (ו"קוצו של יו"ד" שבמנחות שם — פירושו קוץ השמאלי, כדעת ר"ת שם (ראה בכ"ז — מאסף לכל המחנות סל"ו שם (צורת אות יו"ד סק"ב), וש"נ)). ועפ"ז צע"ק באוה"ת כו' שם, שמפרש הגמ' במנחות הנ"ל (כדעת הרא"ש ועוד — ראה מאסף לכל המחנות שם, וש"נ) לענין קוץ העליון (שרומז לכתר) (וכהובא שם לפנ"ז לשון הזהר הנ"ל "קוצא חד לעילא כתרא עילאה") — דלא כשיטת אדה"ז. ומצינו דוגמתו בכו"כ מקומות בדרושי חסידות (וגם בנגלה) שמבארים דעות שלא נפסקה הלכה כמותן (כיון שאלו ואלו דא"ח) — וכמו בר"ה דשופר של יעל (לקו"ת נצבים מה, סע"א. וראה שו"ע או"ח ר"ס תקפו). וראה לקוטי לוי יצחק אגרות קודש ע' שה.

עמודים המצטטים את אותם מקורות

מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.