ספרי כ"ק אדמו"רלקוטי שיחותכרך לטהוספות - ביאורים בלקוטי לוי"צ על אגה"תאגרת התשובה ד146

146

גשה זו שרצון העליון "נרמז בקוצו של יו"ד"? הרי אדרבה, כוונתו שם היא להדגיש שרצון העליון הוא "למעלה מעלה. . מאותיות שם הוי'", ואיך מתאימה שם ההדגשה שרצון העליון כן שייך לאותיות הוי'?

וע"פ הנ"ל אתי שפיר, כי כדי שרצון העליון יוכל לנקות את הפגמים בהאותיות, דרושים שני קצוות: הכח לנקות הפגמים צ"ל ממדריגה גבוהה ביותר שאין פגם החטאים מגיע שם ("למעלה מעלה. . מאותיות שם הוי'"), אבל לאידך צ"ל איזו שייכות להאותיות ("נרמז13 בקוצו של יו"ד").

ה. אבל עפ"ז צריך ביאור לאידך גיסא:

זה שחטאים פוגמים בד' אותיות שם הוי' [וניקוי הפגמים הוא ממדריגה שלמעלה מ"ההשפעה הנשפעת מאותיות שם הוי'"] — הוא לפי שהאור האלקי המלובש באותיות מצוייר ומוגבל (לפי תמונת האות שהוא מלובש בה14), ולפיכך הוא נותן מקום למציאות האדם, ובמילא — גם לעבודתו.

ולפ"ז אינו מובן: כיון שגם רצון העליון "נרמז בקוצו של יו"ד" והוא ההתחלה (ושרש ומקור) של "ההשפעה הנשפעת מאותיות שם הוי'", נמצא, שגם בבחינה זו יש (עכ"פ התחלה של) "ציור", ובמילא היא גם התחלה למציאות (הנבראים) — ולמה אין פגם החטא מגיע שם?

דכשם שמצינו באותיות שם הוי', שאות יו"ד הרי היא "בחי' נקודה לבד" (ללא ציור), המורה שכל מציאותה15 היא ביטול16, ומ"מ, כיון שסו"ס היא מציאות של אות ("מציאות" של ביטול), יש בהאור האלקי שבאות יו"ד איזה ציור (ובמילא — שייכות ל"מציאות"), ולכן אפשר להיות בה פגם,

הרי כמו"כ הי' צ"ל בנוגע לקוצו של יו"ד, דהגם שציור הקוץ הוא פחות גם מציור אות יו"ד, מ"מ, כיון שסו"ס יש לו מציאות (ואפילו מקום הדיו על הקלף), נמצא לכאורה, שהאור האלקי שבקוצו של יו"ד (בחי' רצון העליון) שייך לציור והגבלה, ואינו שולל לגמרי את מציאות הנבראים.

ו. והנה באמת, שאלה זו היא גם בנוגע לחכמה (אות יו"ד):

הפגם בבחי' חכמה אינו בחכמה גופא — כהפגם באותיות הו"ה (בינה ז"א מלכות) — אלא רק ב"בחי' המתפשטת ממנה"17 לשאר הספירות18

הערות

  1. 13. ראה לקמן הערה 24, שעפ"ז יומתק מה שנקט התם "נרמז בקוצו של יו"ד" (ולא — שהקוץ רומז לבחי' רצון העליון, כמו שנקט כאן (בפ"ד)).
  2. 14. ראה שער היחוד והאמונה ספי"א ופי"ב בהגהה.
  3. 15. עפ"ז יומתק מה שמוסיף אדה"ז תיבת "(בחי' נקודה) לבד".
  4. 16. ראה תניא פל"ה בהגהה (הובא לקמן בפנים), דמדרגת החכמה היא "אחד האמת שהוא לבדו הוא ואין זולתו".
  5. 17. לשון התניא ח"א פי"ט (כה, א) — לגבי בחי' חכמה שבנפש (שאין שייך גלות בבחי' חכמה עצמה, רק "לבחי' המתפשטת ממנה בנפש כולה"). וראה הערה הבאה.
  6. 18. אוה"ת ויקרא (כרך א') ע' שז (בשם אדה"ז). שופטים ע' תתנה. ולהעיר ג"כ דספירת החכמה היא כנגד אצילות (דאבא מקנן באצילות — תו"א עה, א. ובכ"מ), והרי באצילות "לא יגורך רע כלל" (לקו"ת במדבר ג, סע"ג. וש"נ). וע"פ המבואר בפנים יומתק יותר[ednref_30_**] מה שבכלל מונים רק ג' בחי' תשובה, כנגד הו"ה דשם הוי' (ראה לקו"ת בלק עה, אב) — כי בחכמה גופא אין פגם, רק בבחי' המתפשטת ממנה בשאר ספירות. ולהעיר ממרז"ל (יומא פו, סע"א) דתשובה מגעת (רק) עד כסא הכבוד[ednref_31_**], בינה (אוה"ת דרושים לש"ש ע' א'תקט ואילך. א'תקטו ואילך (וש"נ)). [edn_30_**] נוסף על המבואר בלקו"ת שם. וראה עוד ביאור לעיל ע' 134 ואילך (בביאור הערת אאמו"ר על התיבות (באגה"ת רפ"ד) "לבאר היטב בהרחבת הביאור", שבזה מרמז (רק) הג' תשובות דאותיות הו"ה). [edn_31_**] להעיר מהל' ת"ת לאדה"ז פ"ב סוס"י.

עמודים המצטטים את אותם מקורות

מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.