142

אותיות (מחשבה דיבור ומעשה) בג' פסוקים הנ"ל: בפסוק הראשון (כי ה' אלקיכם הוא אלקי האלקים גו'), המדבר באותיות המחשבה, נזכר שם אלקים ג' פעמים; בפסוק השני (הודו לאלקי האלקים גו'), אותיות הדיבור — שתי פעמים; ובפסוק השלישי (ויבואו בני האלקים להתייצב גו'), אותיות המעשה — פעם אחת.

ח. עפ"ז מובן כיצד נתוסף ביאור בהחילוק העיקרי שבין נשמת האדם ו(שאר נבראים, כולל גם) מלאכים, ע"י הבאת ג' פסוקים הנ"ל:

כשם שהוא בענין ג' הבחינות באותיות (שם אלקים), שבאותיות הדיבור לא נמצאת בחינת המחשבה (— השורש ומקור של אותיות הדיבור), ובאותיות המעשה לא נמצאת בחינת הדיבור [וכמרומז גם בג' פסוקים הנ"ל: בפסוק השני נאמר "אלקים" (בחי' אותיות) רק שתי פעמים, ובפסוק השלישי רק פעם אחת, כי באותיות הדיבור לא נמצאת בחי' המחשבה, ובאותיות המעשה חסרה גם בחינת הדיבור],

עד"ז (ובמכש"כ) הוא בנוגע לשמות הוי' ואלקים: ע"י שהחיות דשם הוי' מתלבשת בשם אלקים המצמצם ומסתיר עלי' — ה"ז כאילו שבשם אלקים לא קיימת הבחינה (והעילוי) דשם הוי' כמו שהוא מצד עצמו (קודם שמתלבש בשם אלקים).

ואע"פ שהצמצום וההסתר דשם אלקים הוא רק לגבי "התחתונים", אבל "לגבי הקדוש ברוך הוא כו' (ו)אין מדת הגבורה מסתרת חס ושלום לפניו יתברך"³⁰ — הרי מבואר בכ"מ, שהצמצום לגבי "התחתונים" אינו דמיון, אלא מציאות³¹.

ובמילא נמצא, שבהחיות האלקי שמחי' ומהווה הנבראים, לא נמצאת (לגבי הנבראים) הבחינה (והעילוי) דשם הוי', והרי היא חיות דשם אלקים³².

וזהו החילוק בין נשמת האדם ו(שאר נבראים, כולל גם) מלאכים:

חיות המלאכים היא משם אלקים (כפי שהוא כאילו בלי הבחינה דשם הוי'), וגם בשם אלקים גופא, הרי החיות דמלאכים דיצירה היא רק מאותיות הדיבור (שבהם לא ישנה בחינת המחשבה), והחיות דמלאכים דעשי' הוא רק מאותיות המעשה (שבהן לא ישנה בחינת הדיבור); משא"כ נשמת האדם, הרי גם לאחרי ש"ירדה. . ע"י בחי' האותיות שבמאמר נעשה אדם וכו' (אותיות המעשה) כדי להתלבש בגוף עוה"ז התחתון", חיותה היא משם הוי'.

(משיחת ש"פ תבא תש"ל)