141

נשמות ישראל: "ה' אלקיכם (דנשמות ישראל) הוא אלקי האלקים" (של המלאכים הנקראים בשם אלקים). משא"כ בפסוק השני והשלישי.

גם בפסוק השני (הודו לאלקי האלקים) יש יתרון (על הפסוק השלישי) בכך שהמלאכים נקראים "אלקים", משא"כ בפסוק השלישי (ויבואו בני האלקים להתייצב גו') נקראים "בני האלקים"²⁶ (כמובן, דכאשר נקראים בשם "אלקים" הרי "אלקים" הוא בגילוי יותר, מכפי שנקראים רק "בני האלקים").

[ונוסף לזה: בפסוק השני נזכר ונרגש גם "אלקי האלקים", היינו בחינת שם אלקים ("אלקי") שלמעלה משם אלקים הנמשך במלאכים].

ומזה מובן, שבפסוק הראשון, שהענין ד"אלקי האלקים" (מלאכים) קשור עם "ה' אלקיכם" (נשמות ישראל), מדבר אודות מלאכים שבעולם הבריאה, עולם המחשבה, שיש להם שייכות ל"ישראל עלו במחשבה"²⁷;

בפסוק השני, שבו אינו מקשר השם אלקים השייך למלאכים ("אלקי האלקים") עם "ה' אלקיכם" (נשמות), אבל השם אלקים השייך למלאכים הוא בגילוי — קאי במלאכים שבעולם היצירה, כי יצירה היא גילוי, כמ"ש²⁸ יוצר אור;

ובפסוק השלישי, שבו גם השם אלקים השייך למלאכים אינו בגילוי (כ"כ), מדבר במלאכים שבעולם העשי'²⁹.

ז. אמנם, ביאור זה אינו מספיק, כי לפ"ז יוצא, שבשינוי הלשון בין הפסוק השני והשלישי נרמז רק החילוק בין המלאכים בענין אופן קבלת החיות משם אלקים (דאצל מלאכים שביצירה הוא יותר בגילוי מכמו במלאכים שבעשי').

אבל מזה שאאמו"ר מדגיש "והתהוותן הוא. . מג' בחי' אותיות" — שגם בשם אלקים גופא (בחי' אותיות) ישנן ג' בחינות — משמע, שבחילוקי הלשונות בהפסוקים נרמזים גם חילוקי הבחינות שבאותיות (דשם אלקים) גופא.

ויש לומר הביאור בזה:

אותיות המחשבה, כיון שנוסף על מציאותן גופא, הרי הן (גם) שורש אותיות הדיבור ואותיות המעשה, הרי הן כוללות ג' בחינות אותיות: אותיות המחשבה, וגם אותיות הדיבור והמעשה (הכלולות באותיות המחשבה); באותיות הדיבור כלולות שתי בחינות אותיות — של דיבור וגם של מעשה (הכלולות באותיות הדיבור); ובאותיות המעשה יש רק בחינה אחת של אותיות — של מעשה.

ועפ"ז מובן הרמז של ג' בחינות