140

הערות

1. 25. וגם חיות זה גופא הוא כמו בכל הנבראים ש"אין מהותם הוא הכח האלקי עצמו רק שנבראו מהכח האלקי"[ednref_24_*], משא"כ נשמת האדם, אופן התהוותה היא "מה שהאלקות גופא נעשה בבחי' יש" (המשך תרס"ו ע' תנט. ס"ע תע ואילך. וראה גם ביאוה"ז קטו, אב). ויש לומר, שחילוק זה הוא מסובב מהחילוק שבפנים (זה שחיות דנשמות הוא מבחי' פנימיות, והחיות דמלאכים הוא מבחי' חיצוניות)[ednref_25_**] — ראה המשך תרס"ו שם (ס"ע תע ואילך), דמה שהמלאכים הם מהות אחר מהכח האלקי שנבראו ממנו משא"כ נשמות הן אלקות ממש הוא לפי שחיצוניות הכלים "ענינם הוא לפעול חוץ לעצם והיינו לפעול בדבר הזולת", משא"כ בחי' פנימיות הכלים היא "לצורך עצמן" ולכן "נתהוו מזה הנשמות שאינו בבחי' זולת". ולהעיר גם מהמשך הנ"ל ע' רב. [edn_24_*] ולכן הנהגת הנבראים, גם דמלאכים, אינו נוגע (כ"כ) בשם אלקים, משא"כ הנהגת ישראל שנוגע (כנ"ל ס"ג) בשם הוי'. [edn_25_**] ועפ"ז יש לבאר מ"ש באגה"ת פ"ד "הפרש עצום מאד למעלה כו'" — אף שמה שנוגע כאן הוא (כנ"ל ס"ג) מעלת נשמת האדם למטה — כי הלשון "הפרש עצום מאד" נופל על הפרש שהוא בגילוי. ומכיון שבנשמת האדם למטה אין נראה זה בגילוי, ואדרבה: במלאכים הגילוי הוא ביותר — לכן ההפרש באופן ד"עצום מאד" הוא למעלה; אלא שמ"מ נוגע זה גם להעילוי דנשמת האדם למטה, כי הפרש זה שלמעלה (מה ששרש החיות דנשמות הוא מבחי' פנימיות) הוא הסיבה לזה שגם בהיותן למטה הן חלק שם הוי'.