ספרי כ"ק אדמו"רלקוטי שיחותכרך לטהוספות - ביאורים בלקוטי לוי"צ על אגה"תאגרת התשובה ג138

138

אפילו על נשמת האדם — כאשר כוונת הדברים כאן היא לבאר מעלת נשמת האדם על (צבא השמים, ואפילו) מלאכים?

ג. ויש לומר הביאור בזה¹¹:

כוונת אדה"ז בהביאו הפסוק "כי חלק ה' עמו גו'" היא להסביר, שלא רק ששורש הנשמה הוא משם הוי', אלא עוד זאת, שגם כפי שנשמת האדם נמצאת למטה בגוף [שרק אז נקראת "נשמת האדם"] ה"ה "חלק שם הוי' ב"ה"¹².

[וכפי שממשיך להלן¹³, שבנשמת האדם למטה ישנן ד' אותיות שם הוי' — שזה נוגע לביאור ענין התשובה, כי זה שנשמת האדם למטה היא חלק משם הוי' מדגיש גודל הפגם שבחטא, שע"י כל חטא גורמים שההשפעה מה"א תתאה דשם הוי' תרד בגלות¹⁴, ופוגמים גם בשאר האותיות, גם בג' אותיות ראשונות דשם הוי'¹⁵].

ואע"פ שנשמת האדם רק "נמשכה תחלה מבחי' פנימיות החיות" (שם הוי') כנ"ל, ואילו "אח"כ ירדה. . ע"י בחי' האותיות כו' (שם אלקים). . כדי להתלבש בגוף", מ"מ, הרי נשמת האדם קשורה תמיד עם פנימיות החיות, עד שהיא חלק משם הוי' גם בהיותה מלובשת בגוף.

וזהו היתרון (והעילוי) בנשמת האדם על כל הנבראים: הגם שגם שורש כל הנבראים הוא משם הוי' [כמבואר בארוכה בתניא ח"ב¹⁶, שפירוש שם "הוי'" הוא "שמהוה את הכל מאין ליש", ושם אלקים רק מצמצם החיות משם הוי' ומסתיר עליו], מ"מ יש יתרון בנשמת ישראל בכך, שגם אחרי ירידתה "ע"י בחי' האותיות (שם אלקים) כו' כדי להתלבש בגוף עוה"ז התחתון" הרי היא קשורה עדיין עם שם הוי'.

ד. ובמה בא לידי ביטוי יתרון זה

הערות

11. לכללות סעיף זה ראה גם לעיל ע' 61 ואילך (ס"ו). ע' 69 (ס"דה). ע' 76 (ס"ה).
12. וההוכחה על זה מהכתוב "כי חלק ה' עמו" היא בפשטות[ednref_21_*]: פסוק זה בא בהמשך למ"ש לפנ"ז[ednref_22_**] "יצב גבולות עמים למספר בני ישראל", וכפרש"י שם: "שהי' חלקו כבוש ביניהם" (בין העמים), והרי בנשמות כמו"ש למעלה אין זה שייך. ועפ"ז יומתק ג"כ מה שמביא כאן (באגה"ת) גם הכתוב "כי חלק ה' עמו וגו'", משא"כ בח"א רפ"ב מביא רק הכתוב ויפח באפיו וגו' — כי בח"א מדבר בעיקר בענין שרש המשכת הנשמה, שהיא נמשכת "מתוכיותו ומפנימיותו", משא"כ באגה"ת כאן רוצה להדגיש שגם בהיותה למטה מלובשת בגוף היא חלק שם הוי' ב"ה.
13. צה, א.
14. כדלקמן ספ"ו.
15. כדלקמן ספ"ז בנוגע לכמה עונות. ויש לומר, שעד"ז הוא (בכללות) בכל חטא — מכיון שכל מעשה יש בה (בכללות) כל כחות הנפש[ednref_23_*]. ולהעיר ממ"ש באגה"ת (ספ"ו) שם "תשוב ה"א תתאה מבחי' גלות וכמ"ש ושב ה' אלקיך את שבותך כו'" — שלשון הפסוק "ושב ה' גו'" (בפשטות) מורה שההשבה היא בכללות שם הוי'.
16. פ"ד. [edn_21_*] נוסף לזה ש"עם" (עמו) הוא "מלשון עוממות שהם דברים נפרדים וזרים ורחוקים" (שער היחוד והאמונה רפ"ז). [edn_22_**] עפ"ז יומתק גם מה שמעתיק מהכתוב תיבת כי. [edn_23_*] עפ"ז יומתק גם מה שבכל חטא צ"ל לא רק תשובה תתאה אלא גם תשובה עילאה כדמשמע לקמן פ"ח (ראה לעיל ע' 130 הערה 13) — נוסף על המבואר לעיל שם ע' 133.

עמודים המצטטים את אותם מקורות

עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.