137

(כנ"ל), שמפרש דברי אדה"ז, שבהבאת ג' הפסוקים כוונתו לרמז גם על חילוקי הדרגות בהאותיות שמהן מתהוות ג' הבחינות שבמלאכים — וא"כ תמוה: למאי נפק"מ באגה"ת לרמז פרטי הדרגות שבשורש התהוות המלאכים?

ב. גם צ"ב בכללות הענין המבואר באגרת התשובה כאן:

ההסבר מדוע "נקראו המלאכים בשם אלקים" בא בהמשך להמבואר לפנ"ז אודות מעלת נשמת האדם לגבי שאר כל הנבראים, ש"צבא השמים ואפילו המלאכים. . נבראו מאין ליש וחיים וקיימים מבחי' חיצוניות החיות. . המלובשת באותיות שבעשרה מאמרות", משא"כ "נשמת האדם שנמשכה תחלה מבחי' פנימיות החיות" (אלא ש"אח"כ ירדה. . ע"י בחי' האותיות שבמאמר נעשה אדם וכו' כדי להתלבש בגוף עוה"ז התחתון").

ובהמשך לזה אומר: "ולכן נקראו המלאכים בשם אלקים כו'", שלפי הביאור הנ"ל [שמלאכים קיומם מחיצוניות החיות ונשמת האדם שרשה מפנימיות החיות] יובן גם הטעם ש"נקראו המלאכים בשם אלקים", ואילו נשמת האדם היא "חלק שם הוי' ב"ה" (כפי שהביא לעיל⁹ הפסוק¹⁰ "כי חלק ה' עמו וגו'") — כי "שם אלקים הוא בחי' חיצוניות. . (ו)שם הוי' מורה על פנימיות החיות".

וצריך להבין:

מזה שמכל הנבראים המתהווים מחיצוניות החיות רק המלאכים נקראים בשם אלקים מוכח, שזה שהם נקראים בשם אלקים הוא מצד מעלתם המיוחדת לגבי שאר כל הנבראים, אפילו לגבי צבא השמים [שאינם נקראים בשם אלקים] — ומעלתם היא, שהחיות האלקי משם אלקים המהווה ומחי' אותם הרי היא בגילוי בהם, עד שהם נקראים (בגילוי) בשם אלקים.

ואינו מובן:

באגה"ת כאן מדבר רק אודות בחינת החיות המהווה ומחי' את המלאכים, שהיא רק מבחי' חיצוניות (כמו החיות של כל צבא השמים), וא"כ למאי נפק"מ ענין זה ש"נקראו המלאכים בשם אלקים", המורה על אופן החיות [ובזה הם מובדלים מכל צבא השמים], שהחיות היא בגילוי אצלם?

וגדלה השאלה עוד יותר: בנוגע לנשמת האדם הנמשכת מפנימיות החיות (שם הוי') לא מצינו שהיא נקראת בשם הוי'¹¹ [וכדמוכח כאן גופא, שבסיום הענין, גבי "אבל נשמת האדם כו'", לא כתב אדה"ז ש"נקראת בשם הוי'" (כמ"ש גבי מלאכים), כ"א רק ש"היא חלק שם הוי' ב"ה"], והטעם ע"ז הוא, כי בנשמת האדם אין החיות משם הוי' בגילוי.

זאת ועוד: מזה שנשמת האדם לא נקראת אפילו בשם אלקים (להיות ש"אח"כ ירדה. . ע"י בחי' האותיות שבמאמר נעשה אדם"), מוכח, שאפילו בחינה זו אינה בגילוי בנשמת האדם.

ועפ"ז צריך ביאור: איך מתאים להביא ענין זה, המורה על מעלת המלאכים