136

אגרת התשובה ג

א. באגרת התשובה פ"ד¹ כתב אדה"ז: "ולכן נקראו המלאכים בשם אלקים בכתוב [ומביא ג' פסוקים] וכמ"ש² כי ה' אלקיכם³ אלקי האלקים גו'⁴, הודו לאלקי האלקים גו'⁴, ויבאו בני האלקים להתייצב גו'⁴, לפי שיניקת חיותם היא מבחי' חיצוניות כו' ושם אלקים הוא בחי' חיצוניות כו'".

ובהערות אאמו"ר⁵ מבאר, ש"הביא ג' פסוקים לנגד הג' בחי' מלאכים, שרפים חיות אופנים⁶, שבג' עולמות⁷ בריאה [שרפים] יצירה [חיות] עשי' [אופנים], והתהוותם הוא. . מג' בחי' אותיות [היינו שגם האותיות שמהן נתהוו המלאכים נחלקות לג' בחינות], מחשבה בבריאה, דיבור ביצירה, מעשה בעשי'".

מהוספה זו (שגם בהאותיות יש ג' בחינות) משמע, שבהבאת ג' הפסוקים "לנגד הג' בחי' מלאכים", כוונת אדה"ז לרמז לא רק לג' הבחינות שבמלאכים המתהווים משם אלקים (ושלכן נקראים בשם זה), אלא עוד זאת, שבשם אלקים עצמו (בחי' האותיות) המהווה אותם יש ג' בחינות: השם אלקים שבפסוק הראשון (כי ה' אלקיכם אלקי האלקים גו') רומז על אותיות המחשבה ומשם נתהוו המלאכים שבבריאה; השם אלקים שבפסוק השני (הודו לאלקי האלקים גו') מורה על אותיות הדיבור, שמהן נתהוו המלאכים שביצירה; והשם אלקים שבפסוק השלישי (ויבואו בני האלקים להתייצב גו') מורה על אותיות המעשה, שמהן נתהוו המלאכים שבעשי'.

וצריך ביאור: למאי נפק"מ באגרת התשובה כאן לרמז שכל בחינה במלאכים מתהווה מאותיות אחרות?

בשלמא אם אאמו"ר הי' כותב רק שג' הפסוקים הם "לנגד הג' בחי' מלאכים" — הי' אפשר לבאר, שהטעם שהביא אדה"ז ג' פסוקים הוא להדגיש, שכל הבחינות במלאכים, אפילו הבחינה העליונה ביותר (דעולם הבריאה⁸), מתהווה רק משם אלקים;

אבל כיון שאאמו"ר מוסיף "והתהוותם הוא. . מג' בחי' אותיות כו'", הרי מובן