131

הביטול שמצד בחינת הנשמה כפי שהיא כבר לאחרי ה"ויפח" — ובפרט²¹ לאחרי ירידתה למטה בעוה"ז והתלבשותה בגוף — היא רק כביטול העבד למלך (וכיו"ב), היינו כמו ש"מציאות" היא בבחי' ביטול לגבי הקב"ה;

וזהו מה שתשובה תתאה שייכת בעיקר לקיום המצות, שהביטול בעבודה זו היא "כעבד המקיים מצות המלך", כי ענינה של תשובה תתאה הוא (בעיקר) ההשבה למעמדו ומצבו הקודם כפי שהי' לפני החטא ("לרחוץ ולנקות נפשם מלבושים הצואים כו'"), שגם אז הי' "מציאות" כנ"ל.

משא"כ תשובה עילאה, שענינה הוא השבת הנשמה למקורה "כמו שהיתה מיוחדת בו ית' בתכלית היחוד בטרם שנפחה כו'"²¹, הרי דרגא זו בתשובה קשורה עם עסק התורה, ש"דבר ה'. . היא היא. . המדברת מתוך גרונו".

ה. והנה בכל א' מב' בחינות הנ"ל (תשובה תתאה ותשובה עילאה) גופא, יש שתי בחינות תשובה, והן שתי הדרגות ד"תשובה" ו"בעל תשובה", שישנן הן בתשובה תתאה²² והן בתשובה עילאה (כנ"ל סעיף א).

ביאור הדבר:

אודות שתי הבחינות שבתשובה תתאה מבואר בחסידות¹⁴, שדרגא התחתונה שבה ("תשובה" גופא) קשורה עם העבודה ד"סור מרע", והיינו מה שהאדם פועל בעצמו שלא יהי' שייך לעשיית שום דבר שהוא היפך רצון ה'; והדרגא הגבוהה שבתשובה תתאה (הבחינה ד"בעל תשובה תתאה") קשורה עם העבודה ד"ועשה טוב", והוא "לייגע את עצמו בתורה ותפלה" יותר מטבעו ורגילותו — והיא הבחינה ד"עובד אלקים" ש"שונה פרקו מאה פעמים ואחד", יותר מרגילותו²³.

ומזה מובן, ששתי הבחינות ד"תשובה" ו"בעל תשובה" (שבתשובה תתאה) הן מעין הדרגא דתשובה תתאה ותשובה עילאה:

בהעבודה דסור מרע נשאר העובד במציאותו, ורק שהעול מלכות שמים שקיבל על עצמו מעכב אותו מלעבור על רצון העליון. ולכן שייכת היא לתשובה תתאה (שבתשובה תתאה גופא);

משא"כ העבודה ד"ועשה טוב", לייגע את עצמו בתורה כו' יותר מרגילותו ע"י שבירת טבעו, הרי בזה "יוצא" האדם (במדה ידועה) ממציאותו, ולכן היא שייכת לתשובה עילאה²⁴.

אבל אעפ"כ, גם העבודה ד"ועשה טוב" (שלמעלה מ"סור מרע") אינה אלא דרגא בתשובה תתאה [ורק שבתשובה