129

ביאור" קאי (בפשטות) על "מ"ש בזוה"ק בביאור מלת תשובה ע"ד הסוד כו'" — ואילו מלשון אדה"ז "בהקדים מ"ש בזוה"ק כו'" משמע, שע"י ההקדמה "מ"ש בזוה"ק כו'" בא לבאר (ב"באר היטב בהרחבת הביאור") ענין אחר.

ב. נוסף על דיוקים הנ"ל, יש להבין כללות הענין המבואר כאן, שבכדי להבין "התחלת מצות התשובה ועיקרה כו' — ההכרח לבאר כו' בהקדים מ"ש בזוה"ק בביאור מלת תשובה ע"ד הסוד" — דלכאורה:

ביאור "מלת תשובה ע"ד הסוד" — "תשוב ה'" — מדגיש רק מה שנפעל ע"י תשובה (שע"י עבירה מורידים אות ה"א תתאה (שהיא השכינה) בגלות, וע"י "תשובה נכונה" — "תשוב ה"א תתאה מבחי' גלות"⁷), אבל אינו מוסיף⁸ שום ביאור או הוספה (עיקרית עכ"פ) במצות התשובה גופא (שהאדם חייב בה), לגבי מ"ש אדה"ז כבר לעיל⁹ ש"מצות התשובה. . היא עזיבת החטא כו' שיגמור בלבו בלב שלם כו'".

אבל מלשון אדה"ז "התחלת מצות התשובה ועיקרה כו' ההכרח לבאר כו' מלת התשובה ע"ד הסוד" משמע, שהקדמת הביאור של מלת תשובה ע"ד הסוד מוכרחת (גם) בשביל הסברת "מצות התשובה" (דהיינו הציווי שהאדם צריך לקיים) — ועוד זאת, שהקדמה זו מוכרחת אפילו להסברת "התחלת מצות התשובה ועיקרה".

ג. זאת ועוד:

אדה"ז מביא מ"זוה"ק" לא רק "ביאור מלת התשובה ע"ד הסוד תשוב ה'" אלא גם שיש בזה שתי דרגות, תשובה תתאה ותשובה עילאה, שמזה מובן, שבשביל הסברת "התחלת מצות התשובה ועיקרה" דרושה גם הקדמת הביאור בהדרגא דתשובה עילאה.

וצ"ב: החילוק בין שתי הדרגות דתשובה תתאה ותשובה עילאה מבואר להלן באגה"ת¹⁰, דתשובה תתאה היינו מה שהאדם שב למעמדו ומצבו הקודם כפי שהי' קודם החטא — "לרחוץ ולנקות נפשם מלבושים הצואים", ותשובה עילאה (הבאה לאחרי תשובה תתאה) היא השבת הנפש "למקורה כו' כמו שהיתה מיוחדת בו ית' בתכלית היחוד בטרם שנפחה ברוח פיו ית' לירד למטה ולהתלבש בגוף האדם".

ואינו מובן: כיצד אפשר לומר (כנ"ל ריש ס"א), שהענינים הבאים "לגמר הכפרה ומירוק הנפש" (כדי שיהי' "מרוצה וחביב כו' כקודם החטא"¹¹) הם "אחר התשובה", ואינם בכלל "מצות התשובה"; ו(ביאור ה)ענין דתשובה עילאה [השבת הנפש למקורה כו' כמו שהיתה כו' בטרם שנפחה כו', ענין שצ"ל גם במי שלא חטא מימיו¹², ואינו נוגע כלל לכאורה לתיקון