117

ו. והנה, כיון שתוכן הענין ד"יתעסק באורייתא" כאן אינו עבודת המוח מצד עצמה, אלא כדי לפעול בתשובה תתאה דהאדם, שתהי' באופן של "קשר של קיימא" כנ"ל, מסתבר לומר, שענין זה מודגש באופן הלימוד עצמו.

ויש לומר, שזהו מה שמוסיף אאמו"ר לפרש (ע"ד הרמז) ד"כפול ומכופל" היינו שצ"ל לימוד הן בתושב"כ והן בתושבע"פ — "יקרא ב' דפים. . ישנה ב' פרקים" — כי פעולת תשובה עילאה בתשובה תתאה היא ע"ד פעולת תושבע"פ בתושב"כ:

קריאה בתושב"כ היא ע"י דבור האדם, ה' תתאה35, ושינון בתושבע"פ, דהיינו בהבנה והשגה, הוא במוח. והלימוד דתושבע"פ פועל "חוזק" גם בלימוד תושב"כ, כי תושב"כ מצד עצמה היא באופן נעלם, וגילוי רצון העליון בתושב"כ הוא ע"י תושבע"פ, וכפי שהאריך אדה"ז36 שרצון העליון שבתושב"כ "מופלא טמיר ונעלם", ד"כל מצות שבתורה בין מ"ע בין מל"ת אינן גלויות וידועות ומפורשות אלא ע"י תורה שבע"פ", ונמצא דהלימוד דתושבע"פ הוא הפועל קיום וחוזק בלימוד תושב"כ.

וזהו שכדי שהעבודה ד"יתעסק באורייתא" תפעול על תשובה תתאה דהאדם (שהיא קבלת עול מלכות שמים, כפי ששייכת למעשה, ה"א תתאה), הוא ע"י שלימוד התורה שלו הוא באופן ד"כפול ומכופל", הן בתושב"כ והן בתושבע"פ.

ז. והנה משנת"ל שע"י עסק התורה דתשובה עילאה פועלים קיום בתשו"ת (בפוגם בריתו), הרי בפנימיות כן הוא בתשובה על כל חטא, וגם בתשובה עילאה שאינה באה לתקן הפגמים, אלא כל ענינה מה שהאדם שב "עד הוי' ב"ה ממש ולעלות מעלה מעלה למקורה ולדבקה בו ית' ביחוד נפלא כמו שהיתה מיוחדת בו ית' בתכלית היחוד בטרם שנפחה ברוח פיו ית' לירד למטה ולהתלבש בגוף האדם"23, דאף שעבודה זו היא עבודה בפ"ע, מ"מ נקראת בשם תשובה עילאה, שבאה לאחרי העבודה דתשובה תתאה, וכדיוק אדה"ז37 "וזו היא תשובה שלימה", היינו שגם תשובה עילאה באה בהמשך לתשובה על חטא, שתיקון החטא בשלימות הוא ע"י תשובה עילאה, שאז דוקא "היא תשובה שלימה".

וטעם הדבר הוא, כי תשובה עילאה פועלת קיום — קשר של קיימא — בעבודה דתשובה תתאה.

וביאור הדברים38: בכל אחד מישראל ישנה נקודת היהדות שלו, שהיא בחי' יחידה שבנפש שהיא מיוחדת בו ית' בתכלית היחוד, כמו בטרם שנפחה ברוח פיו ית', והיא נקודת התקשרות של בנ"י להקב"ה שלמעלה מכל טעם וסיבה ו"ציור", ונקודת התקשרות זו באה לידי גילוי וביטוי ו"ציור" בכל חלקי הנפש ע"י העבודה בעסק התורה וקיום המצות.

אך כאשר אדם עובר עבירה, וחסר אצלו בביטול דקבלת עול מלכות שמים בנוגע למעשה בפועל בסור מרע ועשה טוב, הרי סיבת הדבר (בדקות דדקות) היא משום שחסר בגילוי דנקודת ההת

הערות

  1. 35. ראה לעיל אגה"ת ספ"ד.
  2. 36. תניא אגה"ק סכ"ט (קנ, ב ואילך).
  3. 23. אגה"ת פ"ח.
  4. 37. בפ"ח שם (צח, ריש ע"ב).
  5. 38. ראה בכ"ז בארוכה לקמן ע' 133 ס"ח ואילך.

עמודים המצטטים את אותם מקורות

עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.